'לִדרוֹך'. צילום: סטיב מקניקולה. תיאטרון פוקס, אטלנטה, ג'ורג'יה.
6 באפריל 2018.
'לִדרוֹך'. צילום: סטיב מקניקולה.
תיאטרון פוקס הפך לסימפוניה של סאונד כמו לִדרוֹך עלה לבמה ביום שישי, 6 באפריל. התפאורה לבדה הייתה בעלת אישיות משלה כשהיא מברכת את חברי הקהל שהשתתפו בהופעה. קולאז 'מסוג כלשהו, הסט היה מלא בפריטים שאנו רואים על בסיס יומיומי, החל משלט רחוב ועד כיפות לביצוע חביות. לִדרוֹך נוצר בברייטון, בריטניה, בקיץ 1991, כתוצאה משיתוף פעולה בן 10 שנים בין יוצריו, לוק קרסוול וסטיב מקניקולס.
ג'סטין פק אריחים פיק
היה קצב מתחילת המופע. עם גבר אחד בלבד על הבמה ומטאטא, הוא היה התחלה של מה שיהפוך לים של קצב שיוצר בכל מברשת או טריקה של המטאטא. כאשר רקדנים אחרים הצטרפו, מטאטאים ביד, הקצב הפך לחלקים שונים הבונים במהירות ובנפח. המטאטאים כמעט הפכו לנעלי ברז בצורה מסוימת, עם כל תנועה של המטאטאים. עם כל טריקה או מברשת אסטרטגית של המטאטאים שלהם, הרקדנים הוסיפו טפיחה עם המטאטאים, מה שגרם לו להרגיש כמו מקשה תופי של מכות.
'לִדרוֹך'. צילום: סטיב מקניקולה.
לִדרוֹך נבדל במובנים רבים מכל מופע אחר שראיתי בעיקר בגלל השתתפות הקהל. הקהל שזור בהפקה בצורה חלקה, מה שהפך את ההופעה למסיבת בלוק אחת גדולה. בין אם זה היה מקצב מוחא כפיים או דריכה, הפכנו אותנו לחלק מהקאסט ברגעים מסוימים. זה הפך את האופי התיאטרלי כבר של התוכנית לקומי יותר. למרות שלא נאמרו מילים, השפה הייתה ברורה בכל צעקה, הצמד או מחיאה. האופי הספונטני של לִדרוֹך גורם לך כמעט לשכוח שאתה בתיאטרון.
סראי ג'ונס ויקי
מה שהיה מרתק עוד יותר הוא המקצבים המורכבים שכל רקדן עשה, אך לא רק ברגליו. רקדנים השתמשו בידיים, ברגליים ובפה שלהם, והקימו תזמורת של צליל בלתי נגמר. קטע אחד שבלט ביותר השתתף בכל שחקן שהתחיל בצבע שחור. קיבלו את פנינו ברסיס אור מפנסים, ונתנו לקהל הצצה לאן שהמופיעים היו. כשהתחיל מכות תיפוף מדבקות, התאורה השתנתה בצורה דרסטית כנגד הסט, שהפך לחדר כושר בג'ונגל כשהמבצעים התנדנדו קדימה ואחורה ברתמה. תוך שמירה על פעימותיהם, אותם שלטים, צינורות ומחבתות הופכו למערכת תופים מסיבית אחת. הקצב שלו הפך לרכבת הרים של קול כאשר המקצבים עברו משקט לקול רם, אבל זה היה האיזון המושלם של צליל והייפ שבלע את התיאטרון.
ריקוד תנועה
'לִדרוֹך'. צילום: סטיב מקניקולה.
לִדרוֹך היה האיזון המושלם בין תנועה, כלי הקשה וויזואליות שהפכו אותו לאיום משולש של הופעות בפני עצמו. כל רגע של המופע דאג למשוך את הקהל ולשמור עליו לחזות מה יהיה הבא. לִדרוֹך יצר א חֲגִיגָה קצב באמצעות המבצעים והקהל מתחילת המופע ועד לקשתות, ומשאיר את חותמו על הנוכחים.
מאת מוניק ג'ורג 'מ דאנס מודיע.
