מ'תינוקת בלרינה 'עם תיאטרון המחול של הארלם, וכוכב התיאטרון המוזיקלי בברודווי, ועד למורה אמן וכוריאוגרפית, תירא וורד היא מעצמת תעשייה בכל תחומים רבים. בפברואר 1982 דיווח המגזין 'פיפל': 'לתיאורה וורד, בת 17, יש רגל למעלה - למעלה - להפוך לג'ודית ג'מיסון הבאה בעולם הבלט. במחיר של 120 פאונד ו -5'9 ″ (מעל מטר וחצי), תיאטרון המחול של הכוכב העולה ביותר בהארלם מסנוור את הקהל מהבית הלבן לקובנט גארדן עם הפרשנויות הרגישות שלה והגמישות המדהימה שלה. ' ומאז תירא לא הפסיקה לעורר השראה לקהלים ולסטודנטים למחול, ואף יצרה מופע אישה אחד משלה 'מליבה של סיסטה' שהוא מסע דרך החיים בשירה עם מוסיקה.
על קפה בבית קפה בניו יורק, דבורה סירל של דאנס אינפורמה מצאה את עצמה בהשראת המסירות של תירא לצורת האמנות שלה ואמונותיה.
תיארה וורד עם הרקדנים קובי ברק, טיירון ברוקס ודונלד וויליאמס בסרט 'פנסי חינם' מאת ג'רום רובינס לתיאטרון המחול של הארלם. צילום לינדה ריץ ', תיאטרון המחול בארכיון הארלם
מה נותן לך השראה לרקוד?
בן אינדרה ויקי
אני חושב על מה שאלוהים עשה בחיי, איפה עברתי, מה עברתי ומה אני עובר. אני צריך להביע את תודתי וזו אחת הדרכים שאני מביע את זה, דרך ריקוד ולפעמים אני שר. הוא נתן לי את צורות הביטוי השונות האלה לשימוש והדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות הוא לבטא אותן.
מה מעורר אותך ללמד אחרים לרקוד?
ובכן, הייתי במסע כזה עם ריקוד. התחלתי לרקוד כי אהבתי את זה. התחלתי ללמוד שיעורים כשהייתי בן שמונה ולעשות את עניין הבלט - רציתי להיות בלרינה. לחלום להיות בלרינה כאפרו-אמריקאית בשנות ה -70 היה כמעט בלתי נשמע. ורציתי לרקוד בבולשוי ורציתי ללמוד באירופה. והגעתי לרקוד בקרמלין ובקירוב שעשו היסטוריה. ואז הייתה לי גם ההזדמנות לרקוד באירופה וללמוד שם בלט. התחלתי שם את הקריירה שלי בתיאטרון מוזיקלי. ואז חזרתי לארצות הברית והתחלתי להשתמש בריקוד כדי לספר סיפורים בתיאטרון המוסיקלי. אז מה מעורר בי ללמד אחרים לרקוד? אני לוקח מאותן עונות שונות בחיי ואיך הם גיבשו את חיי וגיבשתי את שפת התקשורת שלי באמצעות ריקוד. אני רואה אחרים ואני רוצה לתת להם את זה. אני רוצה שיידעו שתוכלו לבטא את עצמכם בצורה כזו. עבור אנשים מסוימים לרקוד זו דרך לריפוי, עבור חלקם זה לא. אני לומד שריקוד יכול אפילו לרפא מערכות יחסים, אז אני מסתכל על זה גם ככלי לעזור לאנשים.
תיארה וורד מבצעת קטע מתוך תוכנית אישה אחת, 'צבע, השחור שלי' בתכנית YTI Benefit, יונקרס, ניו יורק. צילום: דונה דייוויס
ספר לנו על הסיפור שלך.
ובכן בגלל זה אתה צריך לבוא לראות את האישה האחת שלי מראה, מתוך הלב של סיסטה !
אני הולך לעבוד אחורה מהמקום בו התחלתי את הקריירה שלי בתיאטרון המחול של הארלם כ'בייבי בלרינה 'כשהייתי בן שלוש עשרה. אבי לא היה מרוצה מאוד מההחלטה הזאת, אבל אם הייתי נשאר במרילנד בה גדלתי הייתי בהריון או סוחר סמים, כי היה לי מחשבה מסוג זה שפשוט היה יצירתי ושובב. ואז השתעממתי מזה והחלטתי שאני הולך להיות דוגמנית, ונסעתי לאירופה ועשיתי שם את כל העניין של הדוגמנות. שמעתי אז על חתולים בפריז ואני במקרה בפריז. אז נאלצתי להשתמש בשיעורי הקול ובאודישן שלי חתולים בפריז, וקיבלתי את זה. מה שלא ידעתי זה שהמפיקים בשביל חתולים בפריס היו גם המפיקים של שחור וכחול בברודווי. הם אמרו 'אם אתה יכול ללמוד איך להקיש בתשעת החודשים שאתה הולך להיעדר, אולי תהיה לך עבודה בברודווי'. אז עבדתי את הטוש הקטן שלי.
האם עשית ברז בעבר?
לא ממש, אז הייתי באימונים אינטנסיביים. גם כשעשיתי את ההצגה עדיין לא ידעתי איך לעשות את סוג הברז שנדרש לשם כך. אז לקחתי ברז שלוש או ארבע פעמים בשבוע, בכל פעם שיכולתי להגיע לשיעור ברז. משם סיימתי שחור וכחול ובסופו של דבר הוצג שחור וכחול , שהיה עניין גדול. התחלתי לעשות תיאטרון מוזיקלי ועשיתי כל כך הרבה הצגות שונות. ואז התחלתי להתמקד בתיאטרון סטרייט כי נהנתי מאוד לספר סיפור. כשקיבלתי Ragtime בלוס אנג'לס אלוהים התחיל להתמודד איתי על היציאה מתעשיית הבידור, אז התרחקתי לעונה. כעבור כמה שנים שמעתי 'אתה צריך לחזור', והייתי כמו 'לחזור בשביל מה?' לאחרונה בשנתיים-שלוש האחרונות התחלתי להבין שאלוהים רוצה שאחזור לענף כדי לעזור לאנשים. ותוך כדי המעבר למדתי איך ללמד והבנתי שגם זו מתנה שיש לי.
ת'ירה מציגה את 'השם הזה', כוריאוגרפיה של פרדי מור בכנסיית הבפטיסט של תהילים חדשים, בולטימור, MD. צילום: בריאן ל. האנטר
איך לנהל סטודיו למחול מצליח
מה היו השיאים בקריירה שלך?
האם אני צריך לומר אחת כי היו לי עונות שונות? להיות בברודווי היה חלום שהתגשם. זה היה די מרכזי. לא הבנתי כמה התזמון של זה מיוחד כי היו עדיין הרבה טיימרים ישנים שהיו מחדשי הג'אז והטפ. נהגתי לצפות בקטעי וידיאו עם דיאן ווקר - 'ליידי די'. היא לימדה אותי את ההיסטוריה וכל מי שהיה חלק מההופעה ההיא נקשר לאדם שהיה משמעותי בהתפתחות הג'אז והטאפ באמריקה. הדריכה אותי לינדה הופקינס בשירת הבלוז. גריידי טייט אימן אותי, המתופף הגדול. לא הבנתי עד כמה הייתי מבורך. קלארק טרי הגיע לאחת ההופעות ואמר 'מי זה?' והוא שאל עליי. אז זה בהחלט היה דבר פנומנלי. העונה שלי עם תיאטרון המחול של הארלם הייתה מאוד משמעותית כי יצא לי לראות את העולם. עד שהגעתי שחור וכחול הייתי בחמש מתוך שבע היבשות. הייתי עם תיאטרון המחול של הארלם אחת עשרה שנים.
איזו עצה היית נותן לדור הרקדנים הבא?
אני אחזור לפגישת שאלות ותשובות ששמעתי עם ג'ודית ג'מיסון. היא בדיוק עמדה לסיים את תפקיד המנהל האמנותי של אלווין איילי. העלמה ג'יימיסון כל הזמן אמרה שהצעירים כל כך מוכשרים ויש להם כל כך הרבה טכניקה אבל אין להם שום דמיון. העלמה ג'יימיסון רק אמרה שחשוב לקחת זמן להיות יצירתי. קח חמש עשרה דקות מהיום שלך והתרגל לשתוק, בלי iPod, בלי מוזיקה, רק בשקט. לקחתי את העצה הזו ואני מרגיש שהיא מחייה אותי ומחזקת את היצירתיות שלי. הייתי אומר שהדבר החשוב ביותר הוא להיות נאמן למי שאתה. ממש קל להישאב לתרבות ההמונים. כשאתה מוצא באמת מי אתה, זה חזק מאוד. כשאתה עושה דברים שתואמים את העיצוב לחיים שלך, זה חזק. ואז אתה מבין מה זה שאתה רוצה להגיד עם גוף העבודה שיש לך - זו האישיות שלך שניתן לזהות.
לתפוס את וירא וורד בפרויקט דאנס בניו יורק, 20-22 באפריל. למידע נוסף בקרו www.projectdance.com
התמונה העליונה: Theara J Ward מאת טוני סמית ', שיקגו IL
פורסם על ידי Dance Informa digital מגזין ריקודים - חדשות ריקוד , אודישני ריקודים & אירועי ריקוד לרקדנית המקצועית, מורה לריקוד ותלמידי מחול.
