רקדני הבלט של אטלנטה סוג'ין האן, מויס מרטין וקית 'ריבס. צילום: קים קנני. המרכז לאמנויות הבמה קוב אנרגיה, אטלנטה, ג'ורג'יה.
14 בספטמבר 2018.
רקדני בלט באטלנטה. צילום: קים קנני
גובה תמי רומן
ביום שישי בערב, 14 בספטמבר, הציג בלט אטלנטה חזור לסתיו תוכנית רפרטואר מעורבת ותוכנית הסתיו הראשית של החברה מאז 2011. הערב, שאצר המנהל האמנותי גנאדי נדוויגין, הציג את ג'רי קיליאן חזור לארץ מוזרה , ג'ורג 'בלנצ'ין צ'ייקובסקי פס דה דו החוק השלישי Pas De Deux מ דון קיחוטה ובכורה עולמית של ריקרדו אמארנטס הבכורה. הלילה כלל גם הופעה מדהימה של אמני האורחים המיוחדים מיהו אוגימוטו ומיכל שטיפה מהבלט הלאומי הצ'כי.
קטע הפתיחה של הלילה הורכב משש רקדניות, קיליאן חזור לארץ מוזרה , הוקדש לג'ון קרנקו ז'ל - אחד ממדריכיו של קיליאן והמנהל האמנותי לשעבר של בלט שטוטגרט - שפגש מוות בטרם עת מהתקף לב בגיל 45 בלבד. היצירה כוריאוגרפית כשקיליאן וחבריו חזרו לאולפן ללא המנהל האמנותי שלהם. זה היה צומח במעיים בצפייה ביצירה הזאת, בידיעה שקיליאן כוריאוגרפיה חזור לארץ מוזרה על משהו כל כך אמיתי, וכלל לא מופשט.
ג'סיקה הוא ואיבן טרקנוב. צילום: קים קנני.
הכוריאוגרפיה כללה רגעים של תמיכה, איזון נגד, מעברים מסקרנים וקריסה. מבין כל ששת חברי הפלוגה שהופיעו במגוון דואטים ושלישיות, הרקדן שתפס את עיניי יותר מכל היה קית 'ריבס. תנועותיו הגבוהות והגולשות היו מובחנות ומאורכות, והדגישו את נושא הקשה של היצירה ובו בזמן, תנועה חלקה.
נוצרו תמונות מוזרות בין כמה מעליות גורפות וצורות חוזרות, והרגשתי כאילו אני במסע עם קיליאן - תמונה שלא רציתי להיות בה במיוחד בגלל האגרה הרגשית. הערכתי את הריקודים מכל המעורבים, אך הרגשתי כאילו המשחק דעך בזמנים שהיו צריכים להיות ברורים יותר. אני מעריך, עם זאת, את העדינות באיכות הביצועים. אולי מדוע בלט אטלנטה בחר להקדים את ההופעה באמירה רגשית של העוזר לכוריאוגרף, ז'אן סולן, על משמעות היצירה.
לאחר מכן הוצגה לנו מופע מופלא באמצעות Balanchine's צ'ייקובסקי פס דה דו, בוצע על ידי חברים חדשים יותר בבלט אטלנטה - ג'סיקה הוא ואיבן טארקאנוב. הופעתו הקלה והקפיצית נצצה, והטכניקה וחוסר המאמץ של טרקנוב הגיעו לגב הבית. הצמד הדינמי היה זוג מושלם לשפוך אור על עבודת הרגליים המהירה והמורכבת של יצירה קלאסית של Balanchine.
מיחו אוגימוטו ומיכל שטיפה מהבלט הלאומי הצ'כי. צילום: קים קנני.
רגע מלהיב הגיע אחר כך בדרכם של שני אמני אורח מיוחדים מהבלט הלאומי הצ'כי - הרקדנים מיהו אוגימוטו ומיכל שטיפה. השניים ביצעו דואט אפל רומנטי שכותרתו סְחַרחוֹרֶת , כוריאוגרפיה מאת מאורו ביגונזטי. הצמד עבר פנימה והחוצה מהאור והחושך בשותפות מאוזנת ומתארה, עם עיצוב תאורה יצירתי מאת קרלו סרי. הרקדנים הוותיקים היו יציבים, מקורקעים ולא היססו להשקיע את המיקוד הדרוש ביצירה כמו סְחַרחוֹרֶת . מוקד שקשה לשלוט בו, אך קל ללמוד ממנו. נהניתי מאוד לראות את שני המבצעים האלה שזורים בכישרון ההולך וגדל של אטלנטה בלט.
דון קישוט פאס דה דו בחזרות עם רוברט בארנט. צילום: קים קנני.
היצירה הרביעית בתוכנית הרפרטואר המעורבת הייתה המערכה הקלאסית Pas de Deux מ- דון קוויקסטוט . בוצע בצורה נהדרת על ידי חברי החברה בשנה השנייה ג'סיקה אסף וניקולא גאיפולין, הפאס דה דה פעל היטב עם אמון מסוים הדרוש ל דון ש . לשני הרקדנים היה אופי פלרטטני ורמנטי לאורך כל הדרך, ואני התבאסתי על ידי התורים הארוכים של אסף ומגובהו של גאיפולין בקפיצה. הם היו די מהנים לצפייה.
מידות הגוף של מרתה מקאלום
הקטע האחרון של הערב, הבכורה , הייתה בכורה עולמית של הכוריאוגרף ריקרדו אמארנטה. מורכב כמעט מכל חברי חברת בלט אטלנטה, הבכורה לקח אותנו בשלושה שלבים - למסע מהתעברות להופעה - שיעור, ה תהליך החזרה והבכורה. הבולטים נדיה מארה וג'קי נאש הביאו מצחיק מסוים למבט מאחורי הקלעים (אולי טיפה מוגזם) על מה שעוברים רקדני בלט ברמה האישית בתהליך יצירת יצירה.
דריאן קיין וקית 'ריבס. צילום: קים קנני.
התנועות המהירות והמסונכרנות, הווינטות הקצרות, יחד עם ההופעה הממוקדת בסיפור של כל הרקדנים המעורבים, הפכו את היצירה הזו למרתקת ומהנה לצפייה. יכולתי להקפיץ זיכרונות מרקע הריקודים שלי ומחזרות שעברתי להתייחס ליצירה, וזה גרם לי לצחוק ולהרגיש גאווה בו זמנית.
הערכתי מאוד חזור לסתיו כתוכנית שלמה. היו רגעים של בהירות עמוקה ופעמים שזיהיתי את העבודה הקשה מאחורי התנועות הגורפות והיפות. אני מרגיש כאילו הבלט של אטלנטה פונה לכיוון הנכון ונראה שהדברים פשוט ... נופלים ... למקומם בתחילת מה שכנראה תהיה עונה מדהימה.
מאת אליסון גופטון מ דאנס מודיע.
