ביקורות בינלאומיות

מאת רבקה מרטין.

ב -17 בדצמבר תלמידי משרד המחול של ג'ייסון קולמן השתלטו על הדקלים בכתר לערב של הופעות חיות מרהיבות הכוללות שירה, ריקוד ומשחק.

הקונצרט הראשון של משרד המחול, Dance Jam, היה צפוי מאוד והכרטיסים למופע היו רכוש חם. לאור ההייפ סביב בית הספר החדש הקהל היה מעוניין לראות אם תלמידיו של ג'ייסון קולמן עומדים בציפיות. הלחץ היה גם על קולמן להראות שמוסד הריקוד שלו במשרה מלאה הוא תוספת הכרחית לשפע בתי הספר שכבר קיימים .

עם מקומות ישיבה בסגנון קברט, בר, שולחנות קוקטייל ומנורות, דוכנים, וחדר ל -800, בחירת The Palms at Crown לקיים את ההופעה העבירה מסר ברור כי זה לא הולך להיות שום קונצרט רגיל של בית ספר לריקודים, הוא הולך להיות מופע מקצועי. ובצדק, מכיוון שהקורס במשרד הוא רק שנה של הכשרה במשרה מלאה, כך הרקדנים המופיעים עומדים לצאת לקריירה מקצועית במחול.

צילום זכויות יוצרים בלינדה סטרודר

המופע נפתח עם רקדן יחיד על הבמה עם מיקרופון. היא קמה על הבמה ודיברה על היותה רקדנית. המונולוג שלה סיים במילים 'אני רקדן' ובשלב זה הוצף הבמה החשופה אחרת עם 65 הרקדנים הנותרים של בית הספר שכולם חזרו על המילים 'אני רקדנית'. המספר העצום של רקדנים על הבמה המדברים, במקום לרקוד, היה מהפנט והקהל ידע מיד שהם עומדים לחוות משהו מיוחד.

ג'ייסון קולמן צעד על הבמה כשהרקדנים יצאו והחל במונולוג. הוא אמר לנו שתלמידים למחול יכולים ללמוד בבית ספר לבלט ולהיות רקדני בלט, ללכת לבית ספר עכשווי ולהיות רקדנים עכשוויים, ללכת לבית ספר לג'אז ולהיות רקדני ג'אז, או ללכת לבית הספר שלו ולהיות רַקדָן . הוא אמר לנו שהבלט בבית הספר שלו היה בלט אמיתי, הג'אז היה ג'אז אמיתי וההיפ הופ היה היפ הופ אמיתי. הוא סיפר כי הרקדנים שסיימו את לימודיו בבית הספר היו רהוטים בכל סגנונות הריקוד, כמו גם בשירה ובאקרובטיקה ואז החלו להציג חלון ראווה של מגוון הסגנונות שרקדו הרקדנים, וכן דגלו בהופעות המקצועיות שביצעו במהלך שנתם. במשרד.

קטע הריקודים הטהור הראשון של הלילה היה של סטפני טולוך Fuse & Frolic שהייתה קטע עכשווי שהיה לו כוח במספרים והיה אחד משיאי הערב. כמעט כל 66 הרקדנים של בית הספר נשפכו על הבמה לצלילי המוזיקה האירית ולשילוב של כוריאוגרפיה קולחת, שימוש בתאורה ליצירת צלליות והמיומנות המדהימה של הרקדנים הפכו את היצירה הזו לחגיגה חושית. זו הייתה התחלה מצוינת למופע. התלמידים טים בארנס וג'יידן היקס היו בולטים מיידית וכמעט האפילו על ההרכב.

ריקוד האירוע המרכזי

קטע שלוש היה מספר ג'אז מאת סו-אלן שוק עם כוריאוגרפיה מעולה וביצוע מושלם של הרקדנים. הדיוק והתזמון שלהם היה 'במקום' והאנרגיה שלהם הייתה גבוהה. סגנון הריקודים הזה התאים יותר לרקדנים, ורמז שהם בעיקר רקדני ג'אז או שהרבה מההכשרה שלהם מתמקדת בסגנון זה.

עד שנעלי הברז נמשכו ושבעה מהרקדנים ביצעו כוריאוגרפיה משלהם זה לא אומר דבר האווירה הייתה חשמלית והקהל נהנה בבירור מהמופע. ההתלהבות והאישיות של הרקדנים ביצירה זו עוררו השראה והכוריאוגרפיה הראתה הבטחה רבה.

צילום זכויות יוצרים בלינדה סטרודר

לאחר מכן הגיע הופעת בלט, הארמון מאת קלייר קמפבל. שוב, בארנס והיקס זרחו בטכניקה חזקה ובביצוע בטוח ובעוד היצירה הייתה מקסימה בסך הכל, היא חסרה מעט אנרגיה. זה היה לצערנו קטע הבלט היחיד בתכנית הלילה.

הרקדנים הקלאסיים הובלו מהבמה על ידי יצירת הברז של פול דייוויס לאבד שליטה . המספר הראה מדוע פול דייוויס הוא אחד הטובים ביותר בעסק עם סגנון הברז הייחודי והכוריאוגרפיה החדשנית שלו. ביצירה שלו כמעט היה הקהל על הרגליים.

קטע עכשווי יפהפה של פול מאלק הזכיר לנו מדוע הוא כוריאוגרף כל כך מצליח. הקטע שלו, אתה ואני עצר את תנופת ההופעה והקהל עצר את נשימתו. הריקודים היו רגועים, ליריים ורגשניים עם תחושת אובדן וחיפוש.

אוסף שירים מהמחזמר שיקגו הציגו את כישרונותיהם הקולניים של בית הספר והוכיחו כי כוחם של תלמידי המשרד טמון לא רק בטכניקה שלהם אלא בהצגתן. רוברט מורקרופט הצעיר הראה פוטנציאל גדול כאחד האנשים הבודדים ביצירה.

צילום זכויות יוצרים בלינדה סטרודר

חוקר השנה מיטש פיסטרוביץ 'היה מהפנט בפס דה עכשווי לפסנתר חי וקול ללהקת הביטלס. תן לזה להיות . הכישרון והאומנות של פיסטרוביץ 'היו יוצאי דופן מההתחלה והראו לקהל שהוא ראוי לפרס. היצירה הזו הייתה יכולה לסטות בקלות לטריטוריה גבינה, אך במקום זאת הייתה כולה מעמד וגוש אווז.

הייצור עצמו היה חלק, אם כי מאוחר. המעבר בין כל קטע היה מושלם ללא הפסקות ובעקבות זאת שום הזדמנות לקהל להיות חסר מנוחה. יש למחוא כפיים לתלמידיו של קולמן על כושר גופם שלא פגם בשום שלב בתוכנית הקשה. הקטעים האחרונים המשיכו בהריון ההיפ הופ והג'אז עם קטע אחד ששילב את השימוש בתיבת בום גדולה במיוחד, אשר הפצירה בקהל להגבירו והם לא יכלו להימנע מכך ככל שהתרועות והמחיאות הכפיים גברו. בסיום ההופעה, משרד המחול של ג'ייסון קולמן הראה שריקוד הוא מגניב, אופנתי ורלוונטי. אבל כמובן, כבר ידענו את זה, ואם מישהו מהקהל לא בהחלט עזב את המקום עם הידע.

תוכנית הלילה נשארה נאמנה לנוסחה של אז אתה חושב שאתה יודע לרקוד . כל אחת מהקטעים הייתה משעשעת והראתה את הרקדנים בצורה משובחת. נראה כי הפורטה של משרד הריקוד היא בהכשרת רקדנים שיכולים לבצע מגוון סגנונות ולהצטיין בהיפ הופ ובג'אז. כזה הוא האקלים של המחול באוסטרליה, לאור השפעתם של קליפים, מוזיקת פופ ומופעי מחול בטלוויזיה. הניסיון המקצועי שהתלמידים קיבלו במהלך שהותם בבית הספר ניכר וללא ספק יחזיק אותם בקריירה העתידית שלהם.

מזל טוב לג'ייסון קולמן ולמשרד המחול שלו על הופעה יוצאת מן הכלל.