ריקוד לידיה ג'ונסון: מיזוג של רגש וצורה

בראנט ביתמן ולורה די אוריו בלידיה ג'ונסון

במעגלים מסוימים של כוריאוגרפים עכשוויים, למילה 'פורמלי' יש קונוטציה שלילית. זה מרמז על דבקות באידיאלים מערביים, בלטיים כמו קו, צורה וסימטריה. למי שרוצה להבדיל את עצמו מבלט, הוא יכול להזכיר גם אסתטיקה מיושנת ונוקשה. במיוחד בניו יורק, שם אמנים מתחרים על תשומת לב בתחום צפוף, 'רעיוני' נוטה להיות המתאר המוערך יותר.



אימון לידיה ג'ונסון ודבורה וינגרט. צילום מליסה ברטוצ'י

אימון לידיה ג'ונסון ודבורה וינגרט. צילום מליסה ברטוצ'י.



לא עבור לידיה ג'ונסון, שמריש כשאני שואל על המושגים העומדים מאחורי עבודתה. 'העבודה שלי אינה מושגית', אומר הכוריאוגרף הניו יורקי, שהקים את החברה שלה ריקוד לידיה ג'ונסון בשנת 1999. 'הרצון שלי לכוריאוגרף נובע מהמוזיקה', היא אומרת. וכמו שמוסיקה נהדרת לא זקוקה לקונספט כדי להיות יעיל, גם ג'ונסון מאמין לא רוקד. 'מה הפירוש של חתיכת באך?' היא שואלת. יופיו טמון בהרכבו: מנגינות מעוצבות בקפידה, מבנה קצבי ומכשור. עצתה לאלה המחפשים משמעות מאחורי עבודתה? 'תן לעבודה לא רעיונית לשטוף אותך כמו מוזיקה,' היא אומרת.

ג'ונסון התחילה לרקוד בתיכון, ('מאוחר מאוד', היא אומרת) לאחר שנים של צפייה בהחלקה על אמנות עם אביה בטלוויזיה. 'גדלתי בארץ במסצ'וסטס ולא ידעתי שיש דבר כזה כוריאוגרף', היא אומרת. כבר מההתחלה היא נמשכה ליצירת תנועה והוקסמה מהדפוסים, המבנה והקווים הנקיים שראתה בהחלקה ובבלט. היא התאמנה בבוסטון ואחר כך בבית הספר איילי בניו יורק במטרה להשיג מספיק ידע טכני כדי להתחיל ליצור עבודות משלה. היא נסעה להופעות בניו יורק אך לא מצאה השראה אמיתית עד שראתה את הבלט של העיר ניו יורק. 'קווי הבלט גורמים לי להתמוטטות, הם כל כך יפים', היא משתפת.


מדידות וין דיזל

קרי שי וקרלוס לופז בלידיה ג'ונסון

קרי שי וקרלוס לופז ב'לילה וחלומות 'של לידיה ג'ונסון. צילום ניר אריאלי.



כשהחלה בכוריאוגרפיה, ידעה שהיא רוצה להחדיר צורה של בלט ברגש ובמוסיקליות מעוצבת בקפידה. סופרת המחול הידועה, ג'ניפר דנינג, כתבה פעם כי ג'ונסון 'משחזר מרכיבים של טכניקת בלט קלאסית כדי ליצור תחושת חיים שזורמת ללא מהומה על סיפורים אנושיים מסתוריים.'

ג'ונסון אוהב את התיאור הזה. היא מעדיפה לחשוב על עבודותיה כ'בלטים 'במובן האירופי, מונח רופף יותר שלא בהכרח מרמז על טכניקה קלאסית קפדנית ונעלי פוינט. עם תנועה משוקללת, עבודת רצפה ושותפות עכשווית המזכירים טכניקות מחול מודרניות אמריקאיות מוקדמות, ג'ונסון שואף ליצור 'עבודה מעוררת ומופשטת רגשית'.

סרטוני עבודותיה משקפים כבוד עמוק לאומנות הבלט, ושינויים מאוחרים לאחרונה מצביעים על כיוון חדש עבור החברה: כזו שמטפחת קשר חזק יותר עם המסורת הקלאסית. כדי לאחד את איכות התנועה של הרקדנית שלה, שכרה ג'ונסון את פילגשת הבלט דבורה וינגרט, רקדנית לשעבר של בלנצ'ין, שגם מגדירה עבודה ב'האמון באלנצ'ין ', לאחר שפיליפ גרדנר הציג אותם והם הבינו ששניהם נמשכים עמוקות לתנועת ריקוד עם מוטיבציה מוזיקלית. בנוסף, האמן האורח קרלוס לופז, סולן תיאטרון הבלט האמריקני לשעבר, הופיע בבכורה של עבודתה בשנת 2013 לילה וחלומות .



למרות שג'ונסון ממשיכה לשאוב השראה מהמוזיקה, היא החלה להתנסות בתנועה כנקודת מוצא. 'אני מבוגרת עכשיו', היא אומרת, 'והקול שלי חזק יותר.' לדבריה, לעיתים קרובות היא מתעוררת בשעת לילה מאוחרת על ידי תמונות ש'רוצות להתפתח '. היא רואה תצורות - כמו קבוצת גופים בשורה או אשכול מעל הבמה שמאלה - תחילה ואז מחפשת את המוזיקה הנכונה שתתאים 'לרעיונותיה.

צ'אז מקברייד ומין קים בלידיה ג'ונסון

צ'אז מקברייד ומין קים ב'דרך הנתינה 'של לידיה ג'ונסון. צילום ניר אריאלי.

תהליך זה של השתקפות עצמית וצמיחה מצביע על הכבוד הבסיסי של ג'ונסון לשנים רבות של אימונים שנדרשים כדי למצוא את הקול הכוריאוגרפי של האדם. היא תומכת גדולה של 'לשלם את החובות שלך' כיוצרת ריקודים. 'יש סכנה בניסיון ללכת מהר מדי, לזרוק שם דברים לפני שבילית את השעות באולפן באמת לגלות מי אתה', היא אומרת. ושוב היא מפנה למוזיקה. 'לעולם לא תקבל [מלחין] שאינו יודע קומפוזיציה,' היא מוסיפה.

לזכותה ייאמר שג'ונסון נוהגת במה שהיא מטיפה. היא הקימה בית ספר בניו ג'רזי מתוך כוונה לחנך צעירים לריקוד באמצעות יצירתו. 'ילדים הם בעלי מוטיבציה רבה יותר כאשר הם יכולים ליצור', היא אומרת ומתייחסת לגישה הייחודית שלה הדוחה את המודל הטיפוסי המבוסס על רסיטל. סטודנטים בגילאי ארבע עד 18 לומדים טכניקה במקביל למושגי קומפוזיציה המתאימים לגיל כמו רמות, קונטרפונקט, קאנון, ונושא וריאציה. הם לומדים שיש להשתמש באחידות במשורה ובנחישות כדי להשפיע באופן רב עוצמה. באמצעות שיעורים, סדנאות ומחנות קיץ, התלמידים מתקשרים עם חברי להקת המחול לידיה ג'ונסון בסביבה התומכת בשיתוף פעולה ויצירתיות. כל מפגש מסתיים בהצגה בלתי פורמלית של עבודות קבוצתיות שהילדים כוריאוגרפו בעצמם.

עם הופעות אחרונות בתיאטרון איילי סיטיגרופ וסדנת רפרטואר במרכז פרידנס קייפזיו בניו יורק, לידיה ג'ונסון דאנס הייתה עסוקה. ג'ונסון מקווה, בים של עבודה מונחת קונספט, בולטת הדבקות הנחרצת שלה בקו, בצורה ובמבנה. 'אנשים אומרים לי שהם לא ידעו שקיים סוג כזה של ריקודים', היא אומרת. 'זה שילוב של רגש וצורה.'

מאת קתלין ווסל מ דאנס מודיע.

צילום (למעלה): בראנט ביתמן ולורה די אוריו ב'דרך הנתינה 'של לידיה ג'ונסון. צילום ניר אריאלי.

מומלץ עבורך

רשום פופולרי