מאמרים עלילתיים | אַפּרִיל 2024

מריה קונרד.

וונדי וילן, מיסטי קופלנד, קמיל א 'בראון, טרוויס וול. סלבריטאים לריקוד בהחלט הם 'דבר'. החן והווירטואוזיות שלהם בונים סביבם מיסטיקה עולמית אחרת. במקביל, כל מיני רקדנים מנסים להוציא מיסטיקה של עצמם ואת יכולותיהם הטכניות ברשתות החברתיות, במקום להציג את האני האותנטי שלהם. אמנית ההוראה המאסטר מריה קונרד לא כל כך מתעניינת בתעלומה שעומדת מאחורי אמני המחול המפורסמים כמו שהיא באנושיותם האמיתית, והיא בהחלט לא מעוניינת 'לעשות את זה בשביל ה'גראם'.

שווי נקי של תומאס ברודי-סנגסטר

מריה קונרד

העניין שלה לקיים שיחות עם אמני מחול אחרים באופן אנושי לחלוטין ומותאם באמת הביא אותה ליצור Barre Talk , תוכנית YouTube שלה דרך רק תרקוד . קונרד היא מורה וכוריאוגרפית בעלת שם ארצי ובינלאומי, עם מוסדות ברזומה הרחב שלה כמו Steps on Broadway, Grand Prix של אמריקה לנוער, בלט הדור הבא, תחרות הבלט הבינלאומית וקונסרבטוריון HARID. במקור מווסט פאלם ביץ ', פלורידה, למדה באוניברסיטת האמנויות (פילדלפיה, פנסילבניה) לפני שהשיקה את הקריירה שלה. כרגע היא נוסעת עם בעלה ב- COVID בפלורידה.

לאחר שלימדה מעל זום כשהיתה מגדירה עבודה על סטודנטים בפנסילבניה, בגלל COVID, הצורך להתחבר ברמה האנושית באמת פגע בקונרד. 'יותר מאשר לרקוד מלא בחלל גדול, התגעגעתי לקשרים פנים אל פנים עם אנשים', היא משתפת. היא ראתה לעצמה מקום לשיחות האלה Barre Talk . היא יצרה קשר עם חברתה קייסי פרנקלין בסו דנסה עם הרעיון, ופרנקלין היה על הסיפון מיד. ראיונות מעל זום אינם אידיאליים, מודה קונרד, אך הם יכולים להיות פשוטים יותר מבחינה לוגיסטית מאשר שיחות אישיות (למשל, לא צריך לתאם להיות באותו מקום באותו זמן). 'אנחנו הולכים לעשות מה שאנחנו יכולים לעשות', בהתחשב במגבלות ובמציאות הנוכחיות, היא אומרת - וגם מציינת שהיא מנסה להתעלות מעל הפרפקציוניזם שרקדנים נופלים אליו לעתים קרובות מדי.

קונרד החל את התוכנית בשלוש מטרות עיקריות, אלה המהדהדות לפרק האחרון. ראשית, היא רוצה לתעד את תהליך היצירה, מכיוון שהיא מאמינה כי 'זה לא מתועד כמעט מספיק.' שנית, היא שואפת לחשוף את האנושיות שעומדת מאחורי כל אלה - וזה דבר שאמנים רבים למחול (אפילו 'מורים לבלט עזים', היא מציינת) הודו לה על כך. היא טוענת בתוקף כי 'לראות את האנושיות של רקדנים זה מה שגורם להופעות להדהד'. שלישית, קונרד רוצה להעביר את כל זה לרקדנים צעירים יותר. 'אנחנו צריכים לדעת מאיפה באנו כדי שנדע לאן אנחנו הולכים. זה משהו שאני מנסה לחלוק עם דורות צעירים של רקדנים בצורה נגישה ', היא מסבירה. קונרד חושב שחשוב שרקדנים צעירים ישמעו ממגוון מנהלים אמנותיים ומנהיגים אחרים בתחום, כדי שילמדו את 'השושלת וההיסטוריה' של צורת האמנות שלהם.

ההשתתפות במגוון מנהיגי תחומי הריקוד בתכנית - מבחינת סגנון ריקוד, גזע, גיאוגרפיה ועוד - חשובה לה מאוד. ראשית, 'כל כך נחוץ למצוא קולות שונים מרקעים שונים כי יכול להיות שיש שם מישהו שמחבר את הרקע הזה במיוחד', היא מאשרת. חשוב לה שלכל מי שצופה יש סיכוי להרגיש שנראה ושומע.

עבור קונרד, זה לא בשום אופן 'לסמן תיבות', כביכול. 'אני לא מאמינה בגיוון כתווית', היא אומרת. 'כולם בני אדם ויש להם קול - ומגיע להם להישמע.' קונרד רואה את האתוס הזה משתקף בסו דנסה כחברה, וזה משהו שהיא רוצה לשקף כל הזמן בתוכנית.

זוהי משימה די גדולה עבור קונרד לבחור כשנשאלת, אך היא משתפת שחלק מהראיונות האהובים עליה היו איתם אדג'י סיסוקו , פיליפ ניל , דנטה פוליו ו ג'ניפר ארצ'יבלד . 'אני תמיד אוהבת בראיון כשאפשר לראות אורחים איך אני מכיר אותם', במובן של להראות לאנושיות שלהם איך היא יודעת את זה, היא אומרת. הרבה מזה בא לידי ביטוי במדור '20 שאלות' של התוכנית, סבב תאורה של שאלות החל ממה שהאורחים היו עושים למחייתם אם הם לא רוקדים לסוגי צ'יפס מועדפים ליעדי חופשה מועדפים. קונרד מציין שהקטע הזה מהנה, קליל ואחד החלקים האהובים עליה בעשיית התוכנית. היא גם אוהבת את הסיום 'לרקוד את זה' של כל הופעה, שם היא והאורחים מחריצים אותה למוזיקה תוססת כשהגרפיקה הסופית משתלטת על הצילום - משהו גם כל כך מהנה וקליל, היא אומרת.

ברשימת מנהיגי תחומי הריקוד של קונרד שהיא ממש תשמח לראיין הם אכרם חאן, מרגריט דריקס, וונדי וילן, רוברט באטל וחואקין דה לוז, היא משתפת. בסופו של דבר, היא רוצה שיהיו כמה שיותר מנהלים אמנותיים ומנהיגים אחרים בתוכנית - 'להביא את כל האנרגיה והשיחה החיוביים שנוכל להשיג כרגע', היא מסבירה. אותה חיוביות היא דבר שהיא רוצה שיהיה נגיש ומושך גם אנשים מחוץ לעולם הריקודים.

מריה קונרד.

למעשה, היא מתארת, חוקר התוכנית כריס הרטל (שפיתח גם את הרעיון והפקה מעבר לים) אינו רקדן, וזה יכול להועיל. אם הוא לא מבין משהו, הוא ישאל על זה, וזה רמז לכך שגוש התוכן המדובר אינו נגיש באופן כללי. התהליך הזה עוזר לקונרד להבין טוב יותר מה מעניין את הציבור הרחב מעבר לעולם הריקודים, והיא הצליחה להיות יותר 'מודעת ולנסח את זה', היא אומרת.

אותו אלמנט של חיוביות ושמחה הוא דבר שחשוב לה להציע גם עם המופע - במובן אותנטי, לא ב'לעשות את זה בשביל ה'גראם ', היא טוענת. היא בוחרת באנשים להיות בתוכנית שמשקפים את אותה תחושה אותנטית של שמחה וכיף - וזה מראה בעבודתם האמנותית, היא מדגישה. קונרד מציין את הציטוט, 'אם תביא שמחה בעבודתך, לעולם לא תעבוד יום בחיים שלך.' בחלק מהשאלות האלה היא נאלצה להיות חסרת פחד - כמו שהיא מבקשת מרקדנים להיות, היא משתפת.

השיחות בתכנית החלו לעשות יותר מאשר לעורר ולעורר מחשבה גם במובן המופשט. קונרד החל בתוכנית בשם Avancar ('להתקדם'), ובה קבוצה שנבחרה ביד של רקדניות מובחרות תיקח סופי שבוע שלמים של שיעורים מאורחים נבחרים בתכנית.

היבטים אחרים של החזון שלה בהמשך התוכנית הם להפוך אותו לפודקאסט, לצריכה נינוחה ומסתגלת, כמו גם לאישי ציבור שהם חובבי ענק של ריקודים (כולל ג'ניפר גארנר ונוס וסרינה וויליאמס). 'המופע התחיל כמשהו בשבילי שלא ארגיש אבוד, ובסופו של דבר זה היה משהו שיכול להעמיק את המלאכה שלי', משתף קונרד. עם שפע החוכמה של כל מנהיגי הריקודים הגבוהים ביותר בתכנית, האפקט הזה יכול לזלול הרבה מעבר לה. ליהנות מצחוקים ולהתחבר באמת כבני אדם בדרך בהחלט לא יכול להזיק!

נְקִישָׁה כאן לצפייה בפלייליסט של Barre Talk בערוץ היוטיוב של Just Dance.