כפי שמגדירה הכוריאוגרפית ג'ינה פטרסון, קריירת הריקודים שלה 'התחילה במפץ!' ונראה שהיא לא ממהרת להרגיע את זה. במקור מעיירה קטנה בפנסילבניה, פטרסון מתגוררת כיום באוסטין, טקסס עם בעלה הרקדן אריק מידגלי. פטרסון מודה שלמרות שלה ולאריק יש בית בטקסס, הם לא היו שם הרבה השנה, שכן רשימה ארוכה של ועדות מרגשות לקחה אותם לכל רחבי הארץ, אחת מהן היוותה יצירה לאחרונה בבלט אטלנטה בזכותן הַצָתָה תכנית. באטלנטה, דבורה סירל של דאנס אינפורמה שוחחה עם ג'ינה לאחר תצוגה מקדימה של האולפן ליצירתה החדשה 'בשקט מהלך'.
איך נהנית לעבוד עם בלט אטלנטה?
כל כך נהנתי מהחוויה הזו. זה באמת היה דבר נפלא! הרגשתי באמת נתמך באופן אמנותי לחלוטין על ידי הבמאי ג'ון מקפל והצוות. הרקדנים היו ממש פתוחים. הרגשתי שאני יכול להיכנס ליצירה ממש עמוק ופתוח והרקדנים הלכו איתי בלב שלם, פיזי, אמנותי ורגשי. זו הייתה חוויה ממש שלמה. הרקדנים כל כך נחמדים ופשוט נהניתי איתם בכל יום בסטודיו.
פטרסון 'שקט מהלך' לבלט אטלנטה. צילום: צ'רלי מקולרס
מה היו האתגרים כשיצרת את עבודתך עוצרת הנשימה 'בשקט הליכה' העוסקת בבעיות של כריתת יערות ועיור?
האתגר היה לקחת את כל הנושאים העיקריים האלה ולזקק אותם למשהו שאנשים יכולים להבין. איך מציעים חלון ליצירה ואז איך מתרגמים אותו לריקוד כשזה היה רק מושג כבר שנה? הייתי קצת המומה מכניסה לפרויקט כי היו לי כל כך הרבה חלקים גב השנה. אבל זו הייתה חוויה נפלאה לעקוב אחר תהליך היצירה ולראות לאן זה לוקח אותי, כי אני עובד ממש אינטואיטיבי. למדתי לסמוך על האינטואיציה שלי לאורך השנים. ככל שאני סומך על כך כוריאוגרפיה מהנה יותר, כי היא מובילה אותי לכל המקומות האלה. זה כמו סופר שמדבר על איך הספר כותב את עצמו. אני תמיד מרגיש את אותו הדבר, אם אתה באמת בקנה אחד עם התהליך זה בסופו של דבר כותב את עצמו באופן פוטנציאלי.
אז ספר לנו על קריירת הריקודים הארוכה שלך.
כשנכנסתי לריקוד זה היה בכל הכוח ורקדתי עם פלוגה במשך כמה שנים. ואז כשהייתי בן 16 סיירתי עם האופרה בפיטסבורג כזמר ורקדן וטיילתי ברחבי אירופה ושוויץ. משם נסעתי לבלט של פיטסבורג. הייתי אז בבלט אוסטין כשמונה שנים, אחר כך בלט פלורידה במשך ארבע, ואז בלט אוסטין שוב לשמונה שנים נוספות. בזמן שהייתי בבלט אוסטין היו שלושה במאים שונים, אז החברה המשיכה להשתנות. הייתה לי קריירה של 25 שנה כרקדנית והיא הייתה כל כך עשירה ומגוונת. אני מרגיש ממש בר מזל. יצא לי לעשות את כל התפקידים הקלאסיים ועשיתי הרבה עבודה עכשווית. נוצרו עלי גם הרבה תפקידים.
מה עורר בך השראה לכוריאוגרף?
ובכן, זה מצחיק. מעולם לא יצאתי להיות כוריאוגרף. היו לי אנשים בדרך שאמרו 'אתה צריך לכוריאוגרף, אתה תהיה ממש טוב'. חשבתי שאין סיכוי שאעשה כוריאוגרפיה. אבל אני מניח שאתה צריך 'לעולם לא לומר לעולם', מכיוון שכאשר רקדתי עם בלט פלורידה, בעלי עכשיו היה שותף להנחיית סדנת כוריאוגרף והוא ניגש אלי והציע לי לנסות כוריאוגרפיה. הוא התעניין בלהשתתף בכוריאוגרפיה נשית מכיוון שהיו רק כוריאוגרפיות של גברים לסדנה. חשבתי 'טוב אני מניח שאם עמיתי לעבודה יכולים לעשות את זה, אני יכול לעשות את זה'. חשבתי שעלי פשוט לנסות. זו הייתה תוכנית של שלושה שבועות, ואחרי שבועיים הלכתי לאריק ואמרתי לו שאני הולך לסגת כי פשוטו כמשמעו היו לי רק שני צעדים. אמרתי 'אני לא יכול לעשות את זה!' אבל הוא אמר לי שהפסקה זו לא אפשרות כי הסדנה עוסקת בתהליך. הוא אמר להראות את שני צעדי ואז לדבר על מה שקרה. אבל חשבתי 'זו לא אפשרות!' פתאום זה פשוט הגיע ויצרתי יצירה. זה היה עלי ועל חבר ממש קרוב שלי. עשיתי סולו ואז היה לנו פס דה דה. סיפור ארוך קצר, זה היה ממש מוצלח וזה היה הקטע הראשון שנלקח לנציג החברה. ואז זה נסע למיאמי וניו יורק! חשבתי שזה בדיוק כמו פלא של להיט אחד ואמרתי 'אני כבר לא כוריאוגרפי'. ואז לקחתי חלק בסדנה בשנה הבאה ובשנה הבאה. ואז התבקשתי שאעשה משהו עבור החברה השנייה, עבור מופע קיץ ל -35 איש. מעולם לא יצאתי לכוריאוגרפיה. ההזדמנויות המשיכו להגיע ופשוט התאהבתי בזה.
'לדבר' מאת ג'ינה פטרסון, בהשתתפות ג'ינה והבעל אריק מידגלי, 2000, בלט פלורידה. כל הזכויות שמורות © ג'נין האריס
למה אתה נהנה מכוריאוגרפיה?
מבחינתי כרקדנית, כל הסיבה לרקוד הייתה דרך להביע את עצמי. התאהבתי לא רק בתהליך היצירה, שמדהים אותי לחלוטין ותמיד מפתיע אותי, אלא בעבודה עם אנשים. אני אוהב לאמן. כוריאוגרפיה היא דרך לעשות זאת והיא גם ביטוי מלא יותר לעצמי. זה לא רק לפרש תפקיד אחד, אלא זה כל החזון. זה התחפושות, האורות, הסאונד הכל נכנס למשחק, האימון, היצירה והסיפור של הסיפור שכולם מתאחדים כדי ליצור ביטוי הרבה יותר מלא למשהו. זה מתנקז אנרגטית אך ממריץ בו זמנית.
AND המוזיקליות החזקה שלנו ניכרת בכוריאוגרפיה שלך.
באמת שיש לי אהבה גדולה למוזיקה וגם לריקודים. אני אוהב לעשות יצירה חדשה מכיוון שאני מאזין למוזיקה הרבה מאוד זמן וזה נכנס לתודעה שלי ומתנגן בראשי. אז כשאני באמת מסתכם בזה ואני מתחיל לספור את המוזיקה, אני מרגיש שאני יכול להיכנס למוזיקה. זו שמחה כל כך עבורי. כשאני בא לעבוד עם הרקדנים המוזיקה מתנגנת בראשי בזמן שאני יוצרת אותה. אני מכיר את המוזיקה מבפנים ומבחוץ ואת ההרגשה שלה, וכל זה מתחבר.
איך שומרים על עבודתך רעננה ומקורית?
בכל פעם שאני נכנס ליצירה חדשה אני ניגש אליה כיצירה 'חדשה'. ההשראות שונות, הלוגיסטיקה והפרמטרים שונים והרקדנים שונים. בכל חתיכה כל המרכיבים שונים, כך שזה פשוט מתגלה כשונה. אני גם מנסה להביא את עצמי למרחב בראש שבו אני תמיד מקבל השראה. אני מרגישה שבכל יום אוכל למצוא השראה איפשהו. חשוב להישאר פתוחים לכל דבר. על ידי הישארות פתוחה זה שומר על טריותו.
ארבניטה (11 שנים), מאת ג'ינה פטרסון, בהשתתפות מגי סמול ותומאס גארט, 2010, להקת המחול VOICE. כל הזכויות שמורות © פריד זרינבאדי
עברת קריירה כל כך עשירה, מה השיא שלך?
משהו שהיה ממש מיוחד בעיני היה הפעם האחרונה בה ביצעתי את ג'ולייט. רקדתי את ג'ולייט ארבע פעמים לאורך הקריירה שלי. הפעם האחרונה בה ביצעתי את זה עם בעלי ומה שהיה מיוחד באמת הוא שסבתא שלי באה לראות אותי רוקדת עם ההורים. היא לא ראתה אותי רוקדת מאז שהייתי ילדה קטנה. רק לראות אותה אחר כך ולהרגיש איך היא כל כך רגשית היה מיוחד. היא לא האמינה שעשיתי את מה שעשיתי. זה היה מיוחד במיוחד כי לסבא וסבתא שלי באמת היה סיפור אמיתי של רומיאו ויוליה. זה היה פשוט רגע מיוחד ואישי עבורי. חוויתי כל כך הרבה חוויות נהדרות, אבל אני חושב שזה קשור יותר לאנשים שאתה משתף אותם.
ספר לנו על חברתך 'VOICE Dance Dance'.
בעלי ואני הקמנו את החברה שלנו לפני כשנה וחצי. בעיניי זו אפילו הרחבה מלאה יותר של הביטוי כי עכשיו אני לוקח את מושגי הכוריאוגרפיה ומכניס אותם לארגון ולאט לאט מצמיח את זה. להקת המחול של VOICE עדיין צעירה מאוד בפיתוח שלה, אבל יש לנו פרויקטים שאנחנו עושים ויש לי מאגר רקדנים שאפשר לצייר מהם. מבחינתי מדובר ביצירת חוויות אינטימיות, מופעי בוטיק והפיכת כל הופעה אחרת. עם Voice אני יכול להתנסות פה ושם ולהמשיך קצת יותר רחוק. אני יכול לעשות דברים שאולי לא הייתי עושה בחברה גדולה יותר. אני באמת משתמש בקול כדרך למצוא חוויות אינטימיות יותר עבור המבצעים ועבור הקהל.
היכן נוכל לראות אותך ואת עבודתך בהמשך?
בעוד כמה שבועות אני חוזר לפורטו ריקו. אני עושה שתי יצירות שיופיעו בשבוע הריקודים בפורטו ריקו, ב -16 וב -17 ביוני. עבודתי תבוצע גם בתצוגת הכוריאוגרפים הבינלאומית ה -55 במדריד, ספרד.
מה היעדים והחלומות העתידיים שלך?
זו שאלה מסוכנת מכיוון שמעולם לא חשבתי שאוכל לרקוד כל עוד עשיתי זאת, או כוריאוגרפיה! קודם כל אני פשוט באמת רוצה להמשיך לפתח את קולי כאמן, לעשות את עבודתי הפרילנסרית ולחדד את מלאכתי. אני פשוט אוהב לעבוד עם רקדנים שונים ולהכיר אנשים חדשים וליצור. בסופו של דבר הייתי רוצה חברה במשרה מלאה. הייתי רוצה את המרחב שלי ללכת אליו וליצור כל יום. אני פתוח לאן שהחיים לוקחים אותי אבל אני כן יודע שנועדתי להיות בעסק הזה ואני חושב שאני אהיה כאן לנצח.
