ריקוד בית הזכוכית. צילום מאת ג'ניקה מייס. קול אחד וחזון הם כל מה שצריך כדי ליצור שינוי. שני קולות חזקים וחזון משותף לעולם מחול רחום יותר, לעומת זאת, אפשרו לריסה וריאן ארונמו ליצור מודל חדש להוראת מחול ב ריקוד בית הזכוכית בסאמיש, וושינגטון. לריסה וריאן הם רקדנים מצליחים באופן עצמאי עם קורות חיים מרשימים הכוללים עבודה מקצועית באזורים קונצרטיים, תחרותיים, אקדמיים ופרטיים. המחול הוא שפתם, אך פיתוח קהילה תומכת של אנשים חזקים הוא תשוקתם. לשם כך, מחול בית הזכוכית מתמקד במתן הכשרה איכותית לכל רקדן, ללא קשר לרמה הטכנית או לשאיפות עתידיות. הסטודיו בן שלושה חודשים וכבר מגשים את ייעודו להיות מקום בו כל מי שעובר בדלתותיו מרגיש בבית ובטוח. כאן, דאנס אינפורמה מדבר עם לריסה וריאן כדי ללמוד עוד על הסיבה שמשימה זו היא מרכזית במטרות הזוגיות לאימון מחול.
לריסה וריאן ארונמו מחול הזכוכית. צילום מאת ג'ניקה מייס.
איך אתה רוצה שסטודנט ירגיש כשהוא / היא נכנסים לריקוד בית הזכוכית?
'אנחנו רוצים שאנשים יהיו נוחים. ריקוד הוא אמנות כה פגיעה, או שהיא יכולה להיות, ואנחנו רוצים שהם ירגישו שהם יכולים להיות לא מושלמים, באמת ינסו ללמוד ויוכלו להציב את עצמם שם. '
מודל אולפני המחול של בית הזכוכית מקדם אימוני ריקוד כזרז לקהילה. אנא שתף עוד על הפילוסופיה שלך להשתמש בריקוד בדרך זו.
'כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים כקהילה שלמה. לדוגמא, במקום לערוך מסיבת חברה, יש לנו מסיבה באולפן שלם. אנחנו מנסים לשבור את הקירות והתוויות, וכולנו קבוצה אחת ביחד.
אנו מנסים ליצור תרבות בה אנשים מרגישים מוזמנים וברוכים הבאים. הורים מרגישים מוזמנים לצפות בשיעורים ובילוי. ילדים מרגישים בטוחים מאחורי מראות חד כיווניות ויכולים להיות פגיעים ולעבוד על מלאכתם. אם ילדים צריכים להגיע מוקדם או להישאר מאוחר, הם ממש מתרגשים מכך. אף אחד לא רוצה לעזוב. אמא או אבא יבואו לאסוף אותם והילדים משחקים משחק מאחור. אנחנו באמת שואפים למקום בו ההורים מצפים לתקופת זמנם באולפן והילדים מתרגשים ולא רוצים לעזוב. אנו מנסים להפוך אותו למקום בו כולם מרגישים רצויים ונוחים. יש לנו אפילו ילדים שבאים בחופש שלהם מריקודים, רק כדי לבלות איתנו. זה ממש מגניב שהורים מרגישים שזה מקום בטוח עבור הילדים שלהם להיות בו. הכל על יצירת מקום וזמן לילדים להיות ילדים. ריקוד הוא לא הדבר החשוב ביותר שיש עבודה בבית הספר, יש כישורים חברתיים. חשבנו שאם נוכל ליצור מרחב שבו אנשים רוצים להיות, הם יכולים גם לטפל בכמה דברים אחרים.
יש לנו גם תוכנית Big Sis ו- Little Sis. אנו מוודאים שהוא זמין לכל מי שרוצה להשתתף. זה לא נדרש, אבל זו דרך טובה לזווג רקדן צעיר עם רקדן מבוגר שיכול להדריך אותם. תוכנית חונכות עמיתים שלנו מבוססת על מקרים. אין שותפויות מראש או זיווגים בריקוד בית הזכוכית. זה פשוט לשלוף שמות מהכובע, ואתה מקבל את מי שאתה מקבל ואתה מוצא את הערך בזה. זו גם הקדמה טובה מבחינה עסקית להפגיש את כל הקבוצות השונות האלה באולפן. זה מחזק את הקשר שכולנו בינינו.
סטודנטית למחול בית הזכוכית. צילום מאת ג'ניקה מייס.
אנו מעניקים גם הזדמנויות מנהיגות לכל אחד מתלמידינו המעוניינים בהזדמנויות מנהיגות. אנו נותנים לסטודנטים סיכויים לקחת על עצמם אחריות, וזה מסייע להם להרגיש בטוחים, חשובים וללמוד כישורי חיים יקרי ערך. אנו מחפשים אנשים בעלי התנהגות נכונה, מוטיבציה ויחס. '
איך מאזנת בית הזכוכית בין צרכי הדרכת סטודנטים שרוצים להתאמן ברמה טרום מקצועית לבין צרכי התלמידים המתאמנים באופן פנאי?
'אין שיעורים תחרותיים בלבד או פנאי בלבד. כל מה שאנחנו עושים מבוסס על גיל, רמת מיומנות וז'אנר. זה עוזר לנו לפרק את התוויות של הצוותים, הקבוצות והתוכניות השונות ולקרב את כולם. כולנו הולכים ללמוד בכיתה עם אותה קבוצת גיל ורמת מיומנות. אתה לוקח שיעורים לשם לקח שיעור. לוחות הזמנים של החזרות נפרדים לחלוטין מהכיתה. הרבה אולפנים שילבו שיעורים וחזרות ויש שני עולמות שונים שמתרחשים באולפן אחד. ניסינו להתרחק מכך ככל האפשר כי זה באמת מחלק את הקהילה. אנו מעריכים כל תלמיד אותו דבר.
כל התלמידים שווים בעינינו. כולם שווים בקהילה שלנו, בין אם הם לוקחים שיעור אחד והם בני שש ובין אם יש להם פוטנציאל נהדר בצורה מקצועית והם בני 17 או 18. ילדים תמיד צופים ולומדים. אם הם רואים איש צוות או מדריך שמעדיף קבוצה או מעדיף רקדן, הם קולטים זאת. הם רואים איפה שמים דגש. כשאנחנו באמת מתמקדים בכך שכולם הם חברים יקרים בקהילה שלנו, אנו רואים הרבה יותר סטודנטים שמתייחסים זה לזה בצורה כזו. '
איך אתה מבטיח שהמדריכים שלך נבדקים בפילוסופיית ההוראה שלך?
'אנחנו מרגישים שעולם הריקודים התמקד מאוד במורים. באיזה יקום מוזר, המורה הפך לכוכב. אנחנו לא אוהבים את הכיוון שעבר. אנחנו מרגישים שהתלמידים, הכיתה, הם הכוכבים ושהמורים צריכים להיות ברקע. אנו חושבים שאחד הדברים הגדולים ביותר שאנו שוקלים בעת העסקת מישהו הוא אם האדם צנוע באמת, חם ומזמין.
לריסה וריאן ארונמו מחול הזכוכית. צילום מאת ג'ניקה מייס.
קורות חיים מלאי סופר הם מדהימים, אבל אם אותו מורה לא יכול להתחבר לתלמידים ולהורים, קורות החיים האלה לא אומר לנו כלום. בסופו של יום, לא עליהם מדובר בתלמיד, כיצד נוכל להוציא את אותו תלמיד ואיך ההורים שלו מרגישים לגביו. אנו מחפשים מאפיינים שלא תמיד משתלבים בקורות חיים מסורתיים. אם אנו מרגישים טוב עם אדם ברמה האנושית, גילינו שאותו אדם הוא בדיוק מה שאנחנו רוצים בסטודיו. אנו מנסים למצוא מורים שמוכנים ומסוגלים ללמד ילדים כיצד לחשוב בעצמם. אנו רוצים ליצור רקדנים ואמנים ייחודיים. '
משפחת קווין בלטון
הצעות השיעור ולוח הזמנים שלך מגוונים. איך מחליטים אם משהו מתאים ללוח הזמנים שלך?
'זה היה ממש מטורף בניסיון להבין. לוח הזמנים שלנו כנראה השתנה לפחות 20 פעמים מאז שפתחנו. אנו מסתכלים על הורינו ותלמידינו כלקוחותינו ומתמקדים בלהיות ממוקדי לקוח. זה העיקרון המנחה שלנו. אנו מקשיבים כל הזמן לקהילה שלנו וניגשים לדברים כשירות קונסיירז '. זה מנחה אותנו בכל החלטה שאנחנו מקבלים. אנו מתחילים במה שטוב לתלמידים שלנו ובמה שטוב למשפחותינו ואז מבין כיצד נוכל לגרום לכך לקרות מבחינה עסקית. אי שם בקו אחד, זה אבד באולפנים רבים כשהמורים והבעלים הפכו ללקוח והרגישו שהתלמידים ברי מזל שילמו כדי לקחת מהם שיעורים.
אנו מציעים גם שיעורי ניסיון בכל ז'אנר כדי שנוכל לחשוף את התלמידים שלנו לכל מה שאנו מציעים. יתכן שהם נכנסו להיפ הופ והתאהבו בג'אז. זה עוזר לנו מבחינה עסקית ועוזר לתלמידים להיות מרוצים מהשיעורים שהם נמצאים בהם. הם מגדלים אהבה עמוקה יותר לאמנות ומאושרים בשיעורים שלהם. '
סטודנטית למחול בית הזכוכית. צילום מאת ג'ניקה מייס.
איך אתה נשאר במרכז המשימה שלך כשמצב קשה?
'הדבר הגדול ביותר שאנחנו עושים הוא לפנות זמן לעצמנו ולמשפחתנו. ישנה רשימת 'מטלות' בלתי נגמרת, וכל בעל אולפן נוטה להרגיש שהכל קריטי משימה בכל צעד ושעל. למרות שגם אנחנו מרגישים ככה, אנחנו מנסים לקחת צעד אחורה לפחות פעם בשבוע ולעשות משהו רק בשבילנו. יכול להיות שזה לא עובד יום, או מכין ארוחת בוקר כמשפחה. אנו מנסים לוודא שהחיים האישיים שלנו טובים, כך שכשאנחנו בעסק, אנחנו נמצאים במקום טוב. אם חיינו האישיים סובלים, כך גם העסק שלנו. '
באיזו נקודה בקריירה שלך הבנת שהמודל העסקי הזה הוא קריטי לאושרך?
'זה קשה. אמרנו שנים על גבי שנים ולעולם לא נפתח אולפן. נקודת המפנה הייתה באמת כפולה, ואני מקווה שאני לא בוטה מדי. אני חושב שראינו את הפרדיגמה שהתעשייה נוקטת כרגע. כמדריכים המלמדים בקנה מידה ארצי, ראינו כמה מהתוצאות המזיקות של הבלעדיות. לזמן מה, הרגשנו שאנחנו יכולים להשפיע על שינוי חיובי מנקודת מבט של מדריך, ואז זה הגיע למצב שאנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים לתקן חלק מהנזק שראינו שנגרם. חשבנו שהדרך היחידה בה אנו יכולים להשפיע על השינוי היא להקים סטודיו משלנו וליצור את התרבות בה האמנו - כזו שתבנה רקדנית ולא תקרע אותם.
אנו רוצים לגרום לתלמידים להרגיש בטוחים וכמו שהם יכולים לקחת סיכונים ולהיכשל ולדעת ששום דבר לא יחזיק מעל ראשם. הם יכולים פשוט להיות אותם. ראינו כמה דברים שלא אהבנו ויצאנו למשימה ליצור מקום שבו הדברים האלה לא היו קורים ושם נוכל לבנות את התלמידים שלנו בדרך שלדעתנו נחוצה לילד. החיים מספיק קשים כבר אם אתה בן שש או 13, וזה לא נעשה קל יותר כמבוגר. אנו מרגישים שיש כמה דברים שאנשים לא צריכים להתמודד איתם. אנו מקווים שהקהילה שלנו והתרבות שאנו יוצרים הם מקום שבו הדברים האלה לא קורים. '
לְבַקֵר www.glasshousedance.com ו youtu.be/v7fPl20nvUQ למידע נוסף על לריסה, ראיין וכל הדברים על ריקוד בית הזכוכית. ניתן ליצור קשר עם ריקוד בית הזכוכית בכתובת או 425-399-2353.
מאת אמילי יואל וולין מ דאנס מודיע.
