קרן רוזנברג בסרט 'פורנו רגשי - תערוכת העצמי', שיתוף פעולה עם האמן החזותי / מעצב טוני מרקוס סצ'אריאס והקולנוען ניקולה קבלאצי והופק על ידי Dansmakers Amsterdam. צילום: פול סיקסטה. דאנס אינפורמה התיישב עם אמנית המחול ילידת ישראל והולנד, קרן רוזנברג, יוצרת תהליך התנועה, גוף-האוס . הודיע על ידי חוויותיו של רוזנברג עצמו בפציעות, תרבות נלהבת ואימון גאגא, מחקר ופיתוח של שיטת Body-House.
מה זה Body-House?
“Body-House, או הרעיון של זה, התחיל בשנת 2013. בתחילת שנות ה -30 לחיי קרעתי רצועה ברגל ועברתי ניתוח. בגלל סיבוכים אושפזתי קרוב לשבועיים. באותה תקופה חלקתי חדר עם אישה בת 90 בשלבים מתקדמים של דמנציה. לעבור מלהיות רקדנית בשיא חיי להיות בכיסא גלגלים לצד מישהו שמגיע לסוף חייה, מה שהביא לי שאלות על הקשר שיש לנו עם גופנו. האם אנו הבעלים של גופנו? מה הדבר הזה שהופך אותנו למי שאנחנו? כשהסתכלתי על השכנה שלי (שמה טובה), שאלתי את עצמי כל הזמן, 'יש מישהו בבית? האם היא רואה אותי? האם היא מבינה? ’ובתוך עצמי הרגשתי שרוחי חיה כל כך, אבל הרגשתי מנותקת מגופי. אז התחלתי לשקף איך אתה נושא אנרגיה בתוך גופך. איך אתה מתקשר מי אתה, מה אתה מביא לעולם הזה דרך גופך. אז התחלתי להסתכל על הגוף כעל בית שאנו גרים בו. לפעמים זה מרגיש כמו בית, ולפעמים זה מרגיש כמו שטח לא מוכר. אם הגופה היא בית, אז מה הם החלונות, או הדלתות? מה מביא חיבור ותקשורת? זה Body-House. זה נוהג, לא שיטה. '
קרן רוזנברג. צילום יעל טמימנק.
Body-House צמח במקור מתרבות הרייב הבלתי חוקית בה שקעתם כשגדלתם בישראל בשנות ה -90 וה -2000. מה עם אותה סצנה מעורר השראה לתנועה שלך?
'גוף-האוס לא צץ שם הגיתי שם. גדלתי בצפון ישראל, בעיירה קטנה מתחת לכנרת, שנקראה כרמיאל. מגיל צעיר נהנתי לרקוד לפאנק ולרוק. נהגתי בטרמפים לערים גדולות יותר או לכפרים שכנים שהיו בהם מועדונים בהם יכולתי ליהנות ממוסיקה ולהיעלם בחושך. בגיל 19 לקחו אותי לרייב הראשון שלי. אז, זה היה לא חוקי, אז הכל היה שקט מאוד. כשאתה נוסע לשם תראה נייר טואלט תלוי או שלטים סודיים אחרים המציינים לאן ללכת. הם הוחזקו במטעי אבוקדו או במדבר. הם הופעלו על ידי גנרטורים שלעתים עבדו, לפעמים לא. תמיד נהניתי מבלבול החושך. פעימות הלב שהגיעו מהמוזיקה יצרו סביבה ראשונית וזמנית זו. כשעלה השחר היית רואה עדר אנשים. לפעמים היה כל כך הרבה אבק באוויר מכל כך הרבה אנשים שקפצו, מבזבזים וחולקים אנרגיה. הרעיון הזה של חופש להיות ולפעול, והקשר השקוף הזה שחיבר את כולנו בעצמנו במרחב משותף היה משהו שחשוב לי באמת. ואז פאנק ורוק הם מאוד לעמוד למשהו ולהעמיד את עצמך בחזית עם אנרגיה תוקפנית, גולמית ולא מגולפת. וכמובן, גדלתי בישראל (ואני לא גר בה מזה 12 שנים) היה תנודתי למדי, תמיד קיים מתח עם המדינות השכנות. אז אני חושב שהחיכוך בין החופש והמגבלה, או האמנציפציה והגבולות, שבאמת עורר בי השראה. כל ההיבטים הללו היו דברים שגיבשו את זהותי ומדוע אני עושה את מה שאני עושה. אולי Body-House הוא כלי שנוסח יותר בהשפעות התרבותיות כמו המוסיקה והאסתטיקה. '
קרן רוזנברג. צילום יעל טמימנק.
התאמנת עם אוהד נהרין בזמן שאתה בישראל, ואתה מורה מוסמך לגאגא. כיצד נובע מכך Body-House, ומה מפריד בינו לבין Gaga?
“למדתי בקורס האינטנסיבי של גאגא בשנת 2010. הייתי ביראת כבוד עד כמה זה הגיוני לי, לגופי, לרוח הריקודים שלי. זה היה לפני שהתכנית להכשרת מורים הייתה קיימת. פניתי לאוהד במהלך הקורס, ושיתפתי שזה משהו שבאמת רציתי להתעמק בו. באותה תקופה רק רקדנים מהחברה יכלו לחלוק אותה. הוא היה מאוד נדיב, הוא הזמין אותי להתארח בחברה לכמה חודשים, ואז המשכתי בתכנית להכשרת מורים כשהיא נפתחה. במובן מסוים הייתי המורה המוסמך הראשון שסיים את התוכנית.
Body-House הוא משהו שהתחלתי לפתח כאמן סולו. אני מתעניין יותר בחוויה החברתית תוך כדי תנועה. אז איך אתה יכול להיות פתוח ומושפע מהסביבה שלך תוך כדי התמודדות עם עצמך. ואני חושב שזה משהו שנלקח יותר מהחוויות שלי, מהתרבות הנלהבת. אני שואל את עצמי איך אולפן לריקודים יכול להיות פחות מעבדה נקייה, אבל יותר מבולגן וגולמי. גאגא נמצא ב- DNA שלי. אני בא מהאזור בו פותחה שפה זו. זה משהו שהודיע על העשייה האמנותית שלי ואיך אני משתף את עצמי בעולם, אבל מגיע שלב בחייו של האדם כשאתה צריך להיפרד מההורה ולעבור הלאה. גאגא תמיד יהיה חלק ממני, אבל זה לא מה שמגדיר אותי, כי הייתי קרן בעבר ואני קרן אחרי '.
שריסה ברטון
קרן רוזנברג בסרט 'פורנו רגשי - תערוכת העצמי', שיתוף פעולה עם האמן החזותי / מעצב טוני מרקוס סצ'אריאס ויוצר הקולנוע ניקולה קוואלאזי והופק על ידי Dansmakers Amsterdam. צילום: פול סיקסטה.
מה מניע אותך להמשיך ולפתח את Body-House ולשתף אותו?
'Body-House הופיע כהשתקפות חברתית שלי ושל מה שעברתי, וזה מתכתב עם חוויות של אנשים אחרים. אני לא מיוחד, אני רק מנסה להבין את מה שחוויתי ולראות איך אוכל לחלוק אותו עם אחרים. המסע שלי עם הגוף שלי והשאלות שעזרתי לרפא אותי ואת החסימות והפחדים שלי. אם אוכל לשתף אותו, אולי זה יכול לעזור לאנשים אחרים בכך, או אולי זה יכול לחבר אנשים לגופם ולשאלות שלהם. ואם אנחנו יכולים לעשות את זה במרחב שהוא בטוח, פתוח ומהנה, אני רואה בזה שליחות להמשיך לעשות את זה. '
למידע נוסף על קרן רוזנברג ובודי-האוס בקרו www.kerenrosenberg.com .
מאת הולי לרוש של דאנס מודיע.
