המרכז לאמנויות הבמה נייט הולדן, לוס אנג'לס
13 במאי 2012
מאת אלכס ליטל.
בתאריכים 12 ו -13 במאי הפיקה חברת LA Contemporary Dance את חלון הראווה הרפרטוארי הראשון אי פעם של ריקודים מהעבר והציגה יצירות שהוקרנו לראשונה בין השנים 2005-2010. שבע שנים עברו מאז שה- LACDC, שנוסד בשנת 2005, הופיע בסצנה העכשווית וילד, כן יש להם שפע של חומר נהדר להראות עבורו! התרגשתי לקחת את הכוריאוגרפיה של האמנים הנודעים טרי בסט, אדם פרסון, ראיין הפינגטון, ניקול מייסון והמנהל האמנותי והמייסד המשותף קייט האטר. למדתי ששלושת היצירות של האטר נועדו לתעד את המסע של החוויה האישית שלה עם LACDC. ברור שזה היה מסע יפה לכולם, כפי שהוסבר באמצעות התנועה וההבעה של 18 חברי החברה על הבמה. זוהי החברה הגדולה ביותר של LACDC.
התלהבתי מהיצירה של אדם פרסון היוזם , וכשההפסקה פגעה, מצאתי אותו מיד, נרגש להרהר בחוויה המרגשת העמוקה שחוויתי כצופה. הוא הסביר כי עבודה זו, שנוצרה בשנת 2009, נעוצה בתגליות שגילה בטיול חזרה לארץ מולדתו קניה. הנושא הרחב היה זכות הבחירה של נשים במדינות עולם שלישי, וכיצד, למרות מגבלותיהן כנקבות בחברה והיד הגברית המאיימת תמיד, הן ממשיכות לחלום לחיים טובים יותר. הנחישות שלהם להשתמש במוחם מובילה אותם לברוח וללכת קילומטרים לבתי ספר כדי ללמוד לקרוא ולכתוב. פרסון תיאר את הסיפור המדויק הזה עם שש הנקבות ביצירתו. הדהים אותי האופן שבו הוא השתמש בתנועות ותנועות רעיוניות ברורות כדי לסמן כל שלב במסע הנשים לעבר תקווה. פרסון ביטא את המונוטוניות של המטלות שחש בבירור הכוריאוגרפיה החוזרת. כאשר היכו את הנשים, בהן הואר אור מהבמה שמאלה, הן ישבו בתנוחת תפילה. 'הגברים לא יכלו לאיים עליהם אם הם היו מתפללים', הסביר פרסון. שמחת הלמידה והתקשורת שלהם הורגשה על ידי פרצופיהם ההבעה, הצעדים המפוארים הגדולים והשותפות. אחד האלמנטים האהובים עלי היה התמונות שזרמו מאחורי הרקדניות של נשות העולם השלישי, שחייכו בתקווה. זה גורם לבעיות שלנו להרגיש כל כך מעט.
'האיחוד' מאת טרי בסט. צילום: ג'ו למבי.
היא בגיל ההליכה
נהניתי מאוד מה שנראה כגלגל צבעוני שחושף את עצמו לנגד עיניי של טרי בסט האיחוד . הגברים והנשים החלו לחצות את הבמה, כמעט עירומים, ואז לבשו תחפושות לבנות ושחורות. ככל שהיצירה המשיכה לפרוח, כך גם צבעי ארונות הבגדים שלהם. המתואר בצורה הטובה ביותר בתכנית: “ האיחוד חקר נושאים של גלגול, דואליות ומחזורי סדר ותוהו ובוהו. בכך היינו עדים להתבגרותה של אישה ולהנצחת החיים באמצעות משיכה ואיחוד של ניגודים. ' זה היה סדר כה גבוה ליצור באמצעות ריקוד, אך לא עבור המיטב הכי מוכשר. נהניתי עד כמה היצירה הזו הרגישה כנה ומטפחת. יכולתי לומר שהרקדנים כיבדו את מקומם על הבמה, כאשר הם העבירו אותנו דרך המושגים הללו, המגולמים במידה רבה במסעה של אישה (באדום) והתבגרותה. אהבתי במיוחד את הפס דה דוקס האינטימי עם בן זוגה בו התאהבה. המעליות ביצירה זו היו סנסציוניות. השאר את הטוב ביותר להציג תנועה נפיצה וסוחפת, מלאת טכניקה קלאסית. הרקדנים האלה היו שניהם ספורטאים והרגשתי שאני צופה בסיום פרחי בר פורחים!
גמר כניסה ליומן היה פרי מוחו של ריאן הפינגטון יוצא הדופן. תנועתו העכשווית הייתה ברורה, מהודקת וחדה ביצירה זו אודות שלושה אירועים ששינו את חייו, כולם מעורבבים בזיכרון אחד. להפינגטון יש דרך לספר סיפור שתוכלו לתפוס בקלות. מעיניי מעולם לא התנודדו, כיוון שהשתמעתי מהביטויים המפורסמים והנוסחים שלו, וכיצד נראה שהם עובדים בצורה חלקה עם תרכובת רעשי מוסיקה ותזמורת. הרקדנים היו מחויבים, במיוחד שלישיית הנשים באמצע הדרך. הערכתי את הקושי שמאחורי הרעיונות והדפוסים שלו.
הסרט 'תשוקות תשוקה' של קייט האטר. צילום: טסו פפאדקיס.
כריס סמוב שם אמיתי
קייט האטר - נו מה אני יכולה להגיד ?! אישה זו רקדנית ומבצעת באותה מידה כמו שהיא כוריאוגרפית. משלושת הקטעים שלה, אם כי נהנתי מאוד מהדואט מחזות תשוקה (2005) רקדה על ידי עצמה ועל ידי קווין וויליאמסון, אהבתי אותי ביותר במבט לאחור (2010). זה היה יוצא דופן! היצירה כולה פנתה מעל הבמה, והונחתה על ידי נשימות הרקדנים, מכיוון שלא הייתה מוסיקה. במבט לאחור התייחס לצעד אחורה בהיסטוריה, כמו גם לאנונימיות וזהויות חדשות שנוצרו בזמן שהרקדנים ביצעו את היצירה מול הבמה. צוות השחקנים הגדול של גברים ונשים עוטר בחצאיות חום ארוכות כשגבן חשוף לקהל. החצאיות נעו כמו נספח חינני אחר, כאשר תנועתן המרווחת נסעה אותם במעלה הבמה, ובחזרה עם דפוסים ומבנה מהפנטים לכל ביטוי. הבימוי והיצירה המדהימים של האטר בניסוח יכולים להיות מתועדים בספר לימוד של 'איך לכוריאוגרפיה של יצירה'. הרקדנים ביצעו את חזונה בזרימה אינטואיטיבית, בשליטה ובעומק.
הייתי מרוצה מכל המצגת של LACDC, אך ארבעת החלקים שלעיל היו הבולטים של החוויה שלי. יתרה מכך, אני נלהבת מכך של- LA יש חברה מודרנית עכשווית, המשגשגת, צומחת ובודקת את הגבולות בכל צעד הבא. מבט אל העבר בהחלט גילה את המגוון של הרפרטואר של LACDC. מיותר לציין שאני לא יכול לחכות לראות מה צופן העתיד!
צילום: L.A. להקת מחול עכשווית נוכחת גמר כניסה ליומן . צילום: ג'ו למבי.
