מאת דילן האק.
ריקוד אוהללה
במה שמבשרים כסרט בית האמנות התלת-ממדי הראשון, הבמאי וים ונדרס ( כנפיים של תשוקה ) יצר מחווה מסעירה לכוריאוגרף מעורר השראה ונלהב. פינה באוש, לצד חברי החברה שלה בטנזנאטאטר וופרטל, יצרה כמה מהיצירות הכי עצירות ויזואלית מבחינה רגשית ברפרטואר המחול המודרני. באמצעות שילוב ייחודי של מחול ותיאטרון, היא השפיעה ועיצבה את כל עולם הריקודים המודרני.
פינה הייתה חזונית. היא לא הרשתה לעצמה להתאפק על ידי שום מוסכמה או היסוס. אם עבודתה דורשת שהבמה תהיה מכוסה בקילוגרמים של אדמה או חול, מה שעשה לעתים קרובות, היא תבטיח שהיא תעשה. הקטע שלה וולמנד (ירח מלא) משתמש בסלע ענק על הבמה ובגלונים רבים של מים נופלים הגשמים מהקורות. עוד חתיכה, קפה מולר , יוצרת מגרש משחק עבור הרקדנים שלה על ידי הצבת מאות כיסאות ושולחנות נטושים על כל הבמה.
פינה אימצה את אמנות המחזה, שנמצאת במלואה בסרט. עם זאת, בבסיס עבודתה הייתה הבנה טהורה של המצב האנושי. באמצעות תנועה הוציאה פינה את החיים הפנימיים של אנשים יומיומיים. אוצר המילים התנועתי שלה מצמרר אולי אצל חלק מהצופים בהתחלה, ונראה פשוט 'אוונגרד', אבל הסרט הזה לוקח אותך לעולם שבו אנשים עונדים את רגשותיהם על גופם. פינה לא פחדה להרחיק את רקדניה מיופי אסתטי אם פעולה זו תפגין את כנות הרגש המלאה.
הסרט מתמקד בארבע מהיצירות האיקוניות ביותר שלה, ירח מלא , קונטאחוב , פולחן האביב , ו קפה מולר . וונדרס משלב קטעי ביצועים של קטעים אלה במילים מדוברות של רקדניותיה ופינה עצמה. עם זאת, הסרט באמת מתעורר לחיים כאשר הוא מוריד את הכוריאוגרפיה של פינה מהבמה לרחובות ורכבות הרכבת של וופרטל, גרמניה והסביבה, תוך ניצול מלא של היכולות המדהימות של יצירת סרטים תלת-ממדיים.
פינה צוטט באומרו 'אני לא מעוניין איך אנשים זזים אלא במה שמניע אותם.' כמו כן, זה לא סרט על ריקוד. זה לא סרט שמתעמק בהיבטים הטכניים והפיזיים של ההופעה. זהו סרט על תשוקה ורגש. זהו סרט העוסק ברתימת כוחה של הבריאה האנושית לספר כל סיפור שיש לספר.
צילום: פביאן פריוויל ואזוזה סיאמה ב- PINA של ווים ונדרס. © Neue Road Movies GmbH, צילום: Donata Wenders. שחרור של סאנדנס בוחר.
