אמנם המילה 'פריבילגיה' עצמה הייתה נושא לדיונים רבים לאחרונה, אך העיקרון אינו חדשני. ברצוני לחלוק שיעור קשה שלמדתי לפני מספר שבועות עם קהילת הריקודים שלי. אני מנהלת קבוצה בפייסבוק כבר למעלה מ 12 שנים - קבוצה המוקדשת לדגל ולהציג את תחום הטיפול במחול / תנועה. ( עורכי דין לטיפול במחול אני ממליץ לך לבדוק את זה.) מכיוון שמדובר רק בקבוצה ולא בארגון רשמי, מעולם לא הוצאתי שום הצהרות פומביות ולא נקטתי עמדה בעניין או נושא חברתי כלשהו. כשחשבתי על זה יותר, הנחתי שאם אני לא עומד בעד מטרה מסוימת, שאני עומד לכל מטרה בעצם, נייטרליות פירושה שוויון לכל. לאחר שהוזעקתי בקבוצה זו שלא השתמשתי בפומבי בפלטפורמה שלי כדי להשמיע עוול, זה גרם לי לחשוב על הקשר שלי עם כוח ופריבילגיה. ובאופן טבעי של טיפול בתנועה, באופן טבעי רציתי לחקור כיצד זה מופיע בגופי.
לאורך העימות המקוון הזה זיהיתי התגוננות, בושה, אשמה וכעס. התחלתי לשים לב לאופן בו מגולמת ההתגוננות שלי, כיצד היא באה לידי ביטוי פיזית. שמתי לב איך החשיפה גורמת ליציבה להתכווץ וכיצד הצורך שלי להסביר את עצמי או לתקן טעות, לא מכוונת ככל שתהיה, הותיר אותי להרגיש כאילו אני על קצה המושב ומטלטל כאילו בלעתי חמש כוסות קפה. הבושה, האשמה והכעס הקשורים לעתים קרובות לשבריריות לבנה היו לכל אחד מהם התגלמות ייחודית משלהם. תהיתי אם התחלתי להכיר בתכונות התנועה הללו כאשר אני מתמודד עם נושאים כה רציניים וקשים כמו גזענות, האם אוכל לרתום מודעות זו וליצור מרחב למידה, צמיחה ואפילו שינוי? אם אוכל להשהות ולהבחין במה שקורה, אז אוכל להחזיק ברגשות שלי ובזכותי הטבועה.
שווי נטו של moises arias
בסמינר אינטרנטי בו השתתפתי לאחרונה אמרה כרמן מרשל, 'הכוונה אינה עוקפת את ההשפעה.' בעיניי, זה מרמז שלא משנה כמה כוונותיך טובות, למילים ולמעשים שלך עדיין יש השלכות, וההשפעה של אותן 'כוונות טובות' מוצאת את דרכה לגוף המקבל. התחלתי לתהות כיצד השפעה זו שוכנת בגוף. כיצד השפיעו דברי, או העדרם, על תנועתו של מישהו אחר? הצרה בתקשורת של היום היא שאולי לא אוכל לראות את גופו של אותו אדם מכיוון שרוב האינטראקציות הללו הן ברשת. מכיוון שאני לא יכול לראות את התגובה של האדם, אני חייב לנסות להזדהות באמצעות מודעות עצמית, לשים את עצמי בנעליו של אותו אדם ולשים לב איך הגוף שלי מגיב ואיך התנועה שלי משתנה.
הבנתי שזה לא רק הכרה בכוחך ובזכותך אלא בשימוש בהם. הבנתי שייתכן ושזכותי אינה בשליטתי. זה יכול להיות משהו שאנחנו נולדים אליו, אבל זה לא אומר שאנחנו פטורים מהאחריות הנלווית אליו. כלשונו של ספיידרמן, 'בכוח רב באה אחריות גדולה.' בין אם אנו מבינים זאת ובין אם לא, על כל אדם להרהר בעצמו בהתייחסות לכוח. רק בגלל שאנחנו לא מנצלים לרעה את הכוח והזכות שלנו זה לא אומר שאנחנו עושים את שלנו בכדי לזהות ולפרק אותם.
התחלתי לחשוב על זה במונחים של המקום אליו אני בוחר לעבור. לא רק שיש לי את הפריבילגיה לזוז ולרקוד בעולם הזה, אלא שרואים את חברי, המנטורים והקולגות שלי. זה לא מובטח לכולם - בין אם זה בגלל צבע העור שלך, ההשתייכות הדתית, ההבדל הפיזי או הזהות המגדרית, אם להזכיר כמה דוגמאות. אפילו איך שאנחנו נעים בעולם הזה, לאן שאנחנו עוברים ועם מי אנחנו עוברים בלי חשש מפגיעה או מוות, זו זכות.
בכל הנוגע לפריבילגיה, קיבלתי אישור 'לשבת באי הנוחות' פעמים רבות מכפי שאוכל לספור. העניין הוא שפשוט 'לשבת' נפשית באי נוחות זה לא מספיק. זה חיוני שנאפשר לעצמנו להרגיש לא בנוח בגופנו. אז איך נוכל לעשות זאת? להלן ארבעה צעדים להכרה בתגובת הגוף לשלטון ולזכות.
מספר 1. שימו לב ליציבה שלכם.
האם זה משתנה כשהכוח שלך אתגר? מה היציבה שלך כשאתה מרגיש חזק או כשאתה מרגיש חסר אונים?
# 2. זיהוי דפוסי תנועה סביב זכות.
האם אתה נשען פנימה (מתקדם) כאילו להילחם או נשען לאחור (נסוג) כדי לברוח? שימו לב כיצד אתם עוסקים בגורמים כמו מרחב וזמן. היו מודעים ליחסכם לתנועה כאשר נושא הזכות מעלה. האם אתה מתכווץ או 'מופיע' בגופך?
# 3. השהה לפני נקיטת פעולה.
פיל מאטינגלי צ'לסי קרטר
תן לגופך ולנפשך זמן להשהות לפני שתקפוץ לפעולה. בין אם מדובר בהתגוננות או באחווה, נשימה להעריך ולהבחין בתגובת המעיים שלך יכולה לעשות את ההבדל באופן הפעולה שלך ואופן קבלת הפעולה.
# 4. אתגר וגוון את התנועה שלך.
על מנת להגביר את האמפתיה וההבנה, מצא דרכים לבנות את 'אוצר המילים התנועתי' שלך. ככל שאנו מגוונים את תנועותינו, כך אנו מסוגלים לשבת בנקודות המבט של אחרים ללא קשר לשונה משלנו.
לבסוף, אם אתה מוצא את עצמך שותק, שים לב למה שנמצא תחת השקט. פחד לטעות? נראה טיפשי? בושה? כל אלה הם רגשות תקפים, אך אלא אם כן אנו מוכנים לנהל את השיחות החשובות הללו, תחושות אלו פשוט ימשיכו להתעסק. עלינו להיות מוכנים לשבת באי הנוחות ולנהל שיחות קשות על מנת לאפשר צמיחה ושינוי. אני מודה לכל האנשים שקראו תיגר על תפקידי בכוח ובפריבילגיה. אני שומע אותך ואני נע איתך ולא אשתוק יותר.
מאת אריקה הורנתל, LCPC, BC-DMT, מטפלת במחול / תנועה.
אריקה הורנתל הינה יועצת קלינית מקצועית מורשית ומטפלת מוסמכת בריקוד / תנועה שממוקמת בשיקגו, IL. היא קיבלה תואר שני בטיפול במחול / תנועה וייעוץ מ קולג 'קולומביה קולג' בשיקגו ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת שאמפיין-אורבנה. אריקה היא המייסדת והמנכ'לית של שיקגו תרפיה במחול, הטיפול הריקודי והייעוץ במחול בשיקגו, אילינוי. כפסיכותרפיסטית ממוקדת גוף, אריקה מסייעת ללקוחות בכל הגילאים והיכולות לרתום את כוחו של הקשר בין גוף לנפש כדי ליצור מודעות והבנה רבה יותר לבריאות הרגשית והנפשית. למידע נוסף, בקרו www.ericahornthal.com .
