אדריאנה היקס (סלי) וצוות שחקני ההופעות בצפון אמריקה של 'הצבע סגול'. צילום מאת מתיו מרפי. תיאטרון פוקס, אטלנטה, ג'ורג'יה.
24 באוקטובר 2017.
קרלה ר 'סטיוארט (שוג אייברי) וצוות השחקנים בסיבוב ההופעות בצפון אמריקה של' The Color Purple '. צילום מאת מתיו מרפי.
הצבע הסגול , מחזמר עוצמתי שזכה בפרסי טוני בברודווי המבוסס על הרומן מאת אליס ווטרס, מתרחש בג'ורג'יה הכפרית בשנים 1910-1940, אך הסיור הלאומי של התחייה החדשה מרגיש רענן ונוקב כיום כתמיד. ביום שלישי, 24 באוקטובר, צוות השחקנים הוריד את הבית כשהם ניגנו למה שהרגיש כמו קהל בעיר הולדתו באטלנטה, ג'ורג'יה. הקהל הרגיש חלק מההופעה כמו השחקנים עם פרצי צחוק תכופים, התנשמויות והתפרצויות חיוביות של 'אה כן'. הם קפצו על רגליהם בסוף לקראת תשואות מעודדות, הוללות, דרומיות, עומדות.
סיפור היסטורי זה רלוונטי עד כאב אך עוצמתי באקלים התרבותי הטעון של ימינו. זה ביסודו סיפור על כוחן ועוצמתן של נשים. אדריאנה היקס, המגלמת את הדמות הראשית סלי, העבירה הופעה ניואנסית, רכה ואמינה להפליא של הילדה שעברה התעללות וחסרת קול, שגדלה לאישה חזקה שצריכה למצוא את עצמאותה. בעוד הופעת הסיום שלה של 'אני כאן' הביאה את הקהל לעידוד, זה היה הדואט שלה 'מה עם אהבה' עם קרלה סטיוארט המוכשרת בתפקיד שוג ששברה את ליבך.
קארי קומפר (סופיה) וצוות השחקנים הצפוני בצפון אמריקה של 'הצבע סגול'. צילום מאת מתיו מרפי.
המבצעת הבולטת של הערב, בקרב צוות שחקנים מוכשר להפליא, הייתה קארי קומפר בתפקיד סופיה. הרגש הגולמי החזק שלה בשיר 'Hell No' הדהד לשורה האחורית ממש ונראה כי הוא משחרר את הזעם הקולקטיבי של כל הנשים לאורך הדורות שרצו לעמוד בפני שנאת נשים, התעללות ואפליה. למרות התמודדות עם כמה נושאים אפלים יותר, זהו סיפור יפהפה של תקווה, אהבה והרבה צחוק. האנסמבל הבריק בשירים הנרגשים והמשמחים 'שוג אייברי מגיע לעיר' ו'מכנסיה של מיס סילי '.
הסטים המינימליסטיים מנוהלים בצורה מומחית על ידי צוות השחקנים ומאפשרים לסיפור להיות המוקד העיקרי. התלבושות בגווני אדמה מפנות את מקומן לצבעים הבהירים של תלבושות הסיום לפופ במיוחד, המייצגות את השמחה הבלתי ניתנת להפסקה של החוויה האנושית. הבעיה היחידה בהופעה זו הייתה שקשה היה לשמוע את המבצעים בהתחלה בגלל בעיה אפשרית במערכת הסאונד.
אדריאנה היקס (סלי) וצוות השחקנים הצפוני בצפון אמריקה של 'הצבע הסגול'. צילום מאת מתיו מרפי.
אפילו עם צוות שחקנים גברים מוכשרים, הופעת הגברים נראתה מתגמדת מצד נשות ההפקה הזו. גאווין גרגורי ששיחק את מיסטר היה יוצא הדופן המובהק. הוא הביא אותו הביתה בשיר 'הקללה של סלי'. מזכיר לנו שבעוד שהתעללות יכולה להנציח מעגל של כאב, זה לא צריך להגדיר את חייו של האדם.
הצבע הסגול הוא סיפור של תקווה וגאולה ומזכיר לנו שדרך פעולה בא שינוי.
מאת אמילי הריסון מ דאנס מודיע.
