מאת ליי שנפיין.
הוא ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות. לא במשך כמה שנים, לא עד שהכסף אזל או עד שהוא עשה לעצמו שם, אבל ללא הגבלת זמן. הוא ידע. ועכשיו, 30 שנה אחר כך, איגל פרי והקהילה הפורחת של מרכז פרידנס קייפציו חוגגים ציון דרך כאחד מאולפני המחול הפתוחים הגדולים בארה'ב.
תלמידי מחול, מורים וכוריאוגרפים מגיעים מכל רחבי ארה'ב ובעולם כדי להתאמן, לשתף ולהופיע בפרידנס, כאשר יותר מ- 700 אנשים עוברים דרך הדלתות מדי יום, ובוחרים מתוך מספר עצום של סגנונות ריקוד מגוונים, מבלט ועד ברז להיפ-הופ וכל מה שביניהם. זו לא הייתה דרך קלה לקחת בניית אולפן למחול מהיסוד דורש חזון, מסירות, תמיכה וסגל מצוין.
תעשיית הריקוד
'הוא לקח משהו יש מאין ... הוא איש חזון,' משתפת גרייסיה קוזאק, אחת המדריכות האהובות של פרידנס המלמדת בפקולטה לבלט כבר 28 שנה. גרסיאלה ואיגל מכירים זה כ 40 שנה, חיים שלמים של ריקודים ועבודה משותפת. למעשה, היא רקדה ביצירה הראשונה שהוא כוריאוגרף אי פעם בלהקת המחול בת-דור בישראל, והופיעה במסגרת להקת המחול המקורית 'Peridance Contemporary Dance' (אז אנסמבל הפרידנס) שהקים איגל בשנת 1984. היא החלה ללמד בפרידנס בשנה הבאה ומאז מצא שהיא מהווה בית שני עבורה.
איגל פרי עם תלמיד מבית הספר בפרידנס. צילום: ג'קלין מדוק
'אתה מרגיש שאתה חלק ממשפחה. כל כך הרבה אנשים הגיעו דרך הדלתות כאן ונכנסו יחד. זו הדרך בה המקום מנוהל ... זו מדיניות הדלת הפתוחה. יש לנו מיקוד. זה מקום שאנשים באים להיות רקדנים. יש עקביות, יציבות. זה כמו דור שבא וזה קצת מדהים. '
איגל פרי הגיע לארה'ב מישראל בשנות השבעים כשעבד כרקדן, אמן בלט, כוריאוגרף, מנהל אמנותי ומחזור. ולמרות שהקמת אולפן לריקודים לא הייתה העשייה הראשונה שלו בארה'ב, זה היה בראשו.
'כשבאתי לכאן לא היו בעצם בתי ספר גדולים עם כיתות פתוחות. היו כאלה אך בקנה מידה קטן, ורובם לא נועדו לסגנונות שונים שהיה להם ריכוז, למשל בעיקר בלט. היה צורך, וכשהייתה לי ההזדמנות קפצתי עליו. ”
לאחר מכן הוא הסתובב באולפנים שונים בניו יורק כדי לגייס את המורים הטובים ביותר שיכול היה להשיג, שהביאו איתם את המוניטין ואת בסיס הסטודנטים שלהם. כמובן שגם יגאל לימד. “בכיתה הראשונה שלי, ביום הראשון שנפתחה הפרידנס, היו לי שני תלמידים! הם הכירו אותי מלמדתי בעבר בסטודיו אחר. אני חושב שבשיעור הבא שלי היו ארבעה, אז זו צמיחה די טובה! '
בעשר השנים הראשונות נמצא המרכז פועל באדום, ואיגל פנה להוריו לתמיכה, חלקם כספיים אך בעיקר עידוד ועצות. היציאה ממיקום ראשון בשכירות גבוהה ועוברת לבניין חדש ברחוב 13 ממש מדרום לכיכר יוניון באיסט וילג 'של ניו יורק סייעה להפוך את מצבה הכלכלי של פרידנס. בסופו של דבר, בשנת 2010, עבר פרידנס לביתו השלישי והקבוע כצפוי, בניין היסטורי היסטורי, גם הוא ברחוב 13, מעט ממזרח לדירתו הקודמת ועדיין בסביבת כיכר יוניון. במשך 30 שנותיה מעולם פרדינס לא עזב את השכונה, וזה עזר להפוך את האזור ליעד למחול.
שיעור ריקוד במרכז פרידנס קייפזיו ניו יורק. צילום: אנה סדנובה.
“תמיד נאבקנו לגרום לתלמידים לרדת לכאן. נפלנו בין הסדקים ... אבל המשכנו הלאה באיכות. ברגע שעברנו ל [המיקום הנוכחי שלנו] הפכנו למוקד, לא רק באזור זה אלא בכל ניו יורק ובאופן לאומי. עכשיו אנשים לא רואים את זה מחוץ לזרם הראשי. '
יתכן והתערובת המקומית, הלאומית והבינלאומית של פרידנס היא שהופכת אותה לכל כך ייחודית ותורמת רבות לאריכות החיים שלה. סטודנטים ממש מגיעים מכל רחבי העולם כדי ללמוד שיעורים פתוחים וסדנאות בפרידנס, וסטודנטים שנרשמו לתוכניות שונות להכשרה מקצועית בינלאומית מגיעים ממעל יותר מ -30 מדינות. איגאל עצמו מגיע מישראל וממוקם בניו יורק, ושמירת ביתו בפרידנס מאפשרת לו אפשרות לכוריאוגרפיה וללמד ברחבי העולם, ואז להחזיר את העולם לפרבידנס. הוא לוקח את מה שהוא רואה, שומע ומרגיש במקומות אחרים ומחזיר אותו לתלמידיו. הפרספקטיבה של איגל היא שאמנות היא לא משהו מקומי, היא גלובלית.
'פרידנס מביא אמנים מכל רחבי העולם. אנחנו מוקד של אמנות בינלאומית ולא רק מודעים אלא חלק ממה שקורה בעולם. פרידנס היה בית הספר הראשון בו היו שיעורים רשמיים בהיפ-הופ. אותו דבר עם סדנאות עם כוריאוגרפים בינלאומיים ומורים אמן. התחלנו את המגמה הזו. עכשיו כולם עושים את זה, ואנחנו עושים את זה טוב יותר! אנחנו לא נראים לחקות אחרים. אנו מחפשים מקוריות ושואלים, מה צריך עכשיו? '
אמן נוסף שזכה רבות מהרגישות הבינלאומית של איגל שכעת הוא חלק בלתי נפרד ממשפחת פרידנס הוא ירדן רונן, מנהל פיתוח ויחסי ציבור ומנכ'ל להקת המחול העכשווי Peridance. ירדן מכיר את איגל מזה כ 13 שנים, מאז איגל הוזמן להיות כוריאוגרף אורח שוב בבת-דור שם ירדן רקד.
'הוא בחר בי לעשות תפקיד עיקרי ביצירה שלו והתיידדנו. התפקיד הזה באמת השפיע על חיי, כך שתמיד היה לי מקום ממש חם בלבי לאיגל, 'אמר.
כאשר ירדן רקד בניו יורק, הוא הציג כמה פעמים את להקת המחול של Peridance Contemporary Dance, ובשנת 2008 כשירדן היה מוכן להפסיק להופיע, הוא התקשר לאיגל לקבלת ייעוץ לגבי מעבר לקריירה אחרי הריקוד. שיתוף הפעולה שלהם הוביל למסלול קריירה חדש שהרחיק את ירדן בתחום הריקוד אך מחוץ לבמה. 'לא רציתי ללמד וכוריאוגרפיה. הרגשתי שאני יכול לתרום לקהילת המחול, לחינוך לריקודים, למאמץ האמנותי של המחול בסך הכל כמנהל אמנות ומנהל. אני בר מזל מאוד כי איגל מאפשר לי לבטא את עצמי, למצוא את הקול שלי ולהיות יצירתי. ועכשיו [כמנכ'ל] עם חברת הריקודים זו הרבה עבודה אבל זה די מדהים. '
ולמה אנחנו יכולים לצפות במשך 30 השנים הבאות? לאחר גאלה ענקית וחגיגות בשנה הקרובה, מרכז פרידנס קייפציו ימשיך להרחיב את ההגדרה של אולפן הריקודים. הם יחזקו את הרצף מתכנית ילדים להכשרה קדם מקצועית ועד הכשרה מקצועית ברמת המכללה לחברה מקצועית. הם ירחיבו את מרחב היקף של להקת המחול העכשווי Peridance Contemporary Dance, ויעשו שם לתאטרון סלבטורה קייפציו הביתי. כמובן, איגאל ימשיך ללמד את שיעורי הבלט הפתוחים שלו בכל יום חול בבוקר ולהתאמן בחברתו אחר הצהריים. כשנשאל לגבי כמה ימי נישואין נוספים לפרידנס, יגאל מגיב, 'זה באמת מאוד מספק. עוד 30 שנה יהיו נהדרות! ”
למידע נוסף על הצעותיו של איגל פרי ומרכז פרידנס קייפציו וכן על אירועים לרגל יום השנה ה -30, בקרו peridance.com .
