מאת ליי שנפיין.
בקיץ אחד, כשעבדתי בבית ספר גדול לריקודים, שמתי לב שתלמיד אינטנסיבי של קיץ מעולם לא נכנס לשיעורי שבת. חשבתי שזה מוזר, ותהיתי מדוע יתאפשר לו להחמיץ, או אולי רוצה להחמיץ, את הצעות סוף השבוע. גיליתי שהתלמיד לא הגיע לשיעור שבת ולא ישתתף בהופעת השיא של קיץ אינטנסיב כי הוא שמר על השבת.
השבת היא יום מנוחה או פולחן הנהוג בדרך כלל ביהדות ובנצרות, כמו גם בדתות ומבני אמונה אחרים. בתרגול חילוני עבר מיום מנוחה להתפתח לסוף השבוע המסורתי, אותו אנו נוהגים על פי מנהג ומשפט. ביהדות, השבת (שבת) נמשכת משקיעה בערב שישי ועד שקיעה במוצאי שבת והיא נועדה להיות תקופת מנוחה מפעילות יומיומית (אפילו אסור להעיף מתג אור) וזמן להרהור רוחני. כל שחקן יודע עד כמה ערבי שישי ושבת הם קריטיים - אלה הלילות שלנו באורות! אז שוב שאלתי את עצמי, איך אפשר ליישב את חייו של רקדן בזמן שמירת השבת?
אנה כבר. באדיבות אנה שון.
נוער אמריקה גראן פרי
אנה שון היא רקדנית מוכשרת מאוד שבסיסה בניו יורק. היא הופיעה עם כוריאוגרפים עצמאיים, חברות קטנות וארגוני ענק, החל ממופע המחול של ביל טי ג'ונס / ארני קיין ועד המטרופוליטן אופרה בלינקולן סנטר. לא רק הכישרון, המסירות והתשוקה שלה למחול הם שמבליטים אותה, אלא גם המסירות שלה לאמונה. אנה היא אישה יהודייה אורתודוכסית, וכל חייה גדלה עם האמונות והפרקטיקות בהן היא מחזיקה חזק. עם זאת, זו לא הפתעה עבורה ששלה הם חיים מסקרנים. למעשה, היא הוצגה במאמר בפברואר 2011 עבור מגזין המחול בה היא מספרת כיצד ריקוד ואמונתה שלובים זה בזה.
ישנם דברים מסוימים המשתלבים בחייה של אנה כיהודייה אורתודוכסית שומרת מצוות שרקדנים חילוניים יותר יתקשו לנהל או אפילו בלתי אפשרי. לדוגמא, כאשר שומרים את השבת, ישנם כללים לפיהם יש לקיים. מה שאסור לעשות כולל: להשתמש בחשמל, לבשל, לסחוב פריטים, לנהוג ברכב או באופניים, לכתוב, ליצור כל דבר קבוע, להתקלח, לסחוט את השיער, לכתוב, להשתמש בכסף, להחליף. מה שצריך לעשות כולל: להתפלל בבית הכנסת בערב, בבוקר ואחר הצהריים, לאכול ארוחה חגיגית בערב, בבוקר ואחר הצהריים, לשיר, ליהנות, ללמוד תורה עם המשפחה והחברים. מותר לרקוד אם זה תורם לעוצמת האמונה של האדם, אז הוא מעודד.
אנה שון בסנטרל פארק. צילום דינה הורוביץ.
רשימת המטלות ואסור לעשות נשמעת מרתיעה עבור כל אחד, שלא לדבר על רקדן. לא ניתן להשתמש ברכב? לא יכול להתקלח ?! אך לאלה המתבוננים יש את התשוקה, האמון והאמונה לגרום לו לעבוד בחברה המודרנית ובקקופונית הדרישות שלה. זה גם דורש הרבה תכנון. 'בשבת כשיש לי הופעה אני בדרך כלל משחררת את כל מה שאני צריך בתיאטרון ביום חמישי, כך שאני לא צריכה לסחוב לשם כלום בשישי בערב או בשבת,' אומרת אנה. היא גם עושה סידורים ללינה אצל מישהו ליד התיאטרון כדי שהיא תוכל ללכת, בין אם בבית או בסיור, ולעתים קרובות תהיה לה רקדנים אחרים שיעזרו לה איפור והכנות. 'אם אני בתיאטרון כל היום, אני אביא סידור (כל תפילה) וכל הפריטים הטקסיים שאני צריך (חלה, יין, אוכל) כדי שאוכל להשלים את מצוות השבת.'
אמנם אפשר למזג את אורחות החיים, אבל זה לא קל. לפעמים לא הטקסים של השבת עבור הפרט הם שהופכים אותה לאתגר, אלא האם החברה יכולה להכיל את הרקדן המצווה. אנה דחתה עבודות מכיוון שדרישות החברה לא היו תואמות את דרישותיה. לדוגמא, היא לא הייתה מקבלת עבודה שתחייב אותה לרקוד ללא ראש. לפעמים חברות קטנות הרבה יותר מבינות ומעריכות את המחויבות שהיא התחייבה לדתה. פשוט לא ניתן לצפות מאחרים להכיל, 'איתם אני בסך הכל גלגל שיניים במכונה ענקית', אבל לא היו לה שום בעיות אפילו עם החברות הגדולות ביותר. בסופו של דבר זה מסתכם בציפיות שלה מעצמה ומהאמנות שלה, '... בסופו של דבר, אני מאושר מההחלטה שלי', היא מסבירה. 'חשוב שאשאר נאמן לאמונותיי, מכיוון שהן חלק ממני ולכן משפיעות על האמנות שלי.'
חייו של רקדן הם כבר כאלה הדורשים התמסרות, וכך גם חייו של מי שמקפיד על שמירת דת. האם השניים יכולים להתפייס ולפרות? כששאלתי את אנה אם צריך להרתיע רקדנים שומרי מצוות לעסוק בקריירה מקצועית היא ענתה: 'אם אתה באמת רוצה להופיע וככה אתה מבטא את עצמך אתה צריך לעקוב אחר החלום שלך. אם לא תעשו זאת, בסופו של דבר תרעמו על דתכם על כך שלקחתם משהו כל כך חשוב לכם ... זהו אורח חיים קשה מאוד לקיים ולא עבור מי שלא מתלהב מאוד מצורת האמנות שלו. ' מה שנשמע בערך מתאים לתשוקה הנדרשת לריקוד בכל מקרה. אם אתה רוצה את זה, אתה חייב לגרום לזה לקרות.
רקדנים אמנותיים
צילום (למעלה): אנה שון בסנטרל פארק. תמונה (ג) דינה הורוביץ.
