צ'ייס ג'ונסי. צילום: אמברה ורנוצ'יו. צ'ייס ג'ונסי לא מפחד להיות שונה. ומחקות הקו בריקוד בקליפ בילי ריי סיירוס, לזכייה בתארים לאומיים בסתימה, ועכשיו לביצוע תפקידים גברים ונשים בחברת הבלט הקומי הגברי, Les Ballets Trockadero de Monte Carlo, הייחודיות של ג'ונסי הביאה אותו. הצלחה רבה, ואפילו זכייה ברקדנית גברית הטובה ביותר בפרסי המחול הלאומי לשנת 2016.
צ'ייס ג'ונסי. צילום קרלוס רנדו.
בן זוג סידני קרוסבי
יכול להיות שהוא עמד בפני כמה אתגרים במהלך המסע שלו, כולל נבחר כילד בבית הספר וניווט במבנה גוף פחות אידיאלי עבור רקדנית בלט גברית, ג'ונסי מצא דרך לגלף את מקומו בעולם הריקודים ו נמצא עכשיו בבית עם ה- Trocks. והסיפור שלו הוא מעורר השראה לרקדנים מכל הסוגים.
המסע שלו התחיל בגיל שבע, כשהוריו ראו אותו חורץ למנגינה הכפרית הקליטה, 'Achy Heart Breaky Heart', וחתמו אותו על סתימה. ג'ונסי אומר שזו הייתה התחלה מדהימה עבורו, למרות הקנטות בבית הספר. אך הוא הרגיש חופשי לחלוטין באולפן הריקודים, לאחר שזכה בשני תארים לאומיים רצופים בסגנון ריקוד עם, החל לסקרן גם את צורות האמנות האחרות. הוא הרים את הכינור, אותו ניגן במשך חמש שנים, והביא אותו לבית הספר לאמנויות הריסון בלייקילנד, פלורידה, לצורך תוכנית התזמורת בתיכון.
במהלך הסמסטר הראשון שלו, ג'ונסי קלט את החזרות של מחלקת המחול, ומשהו דיבר אליו. כאשר המדריכים רמזו שהם חסרים בנים, ג'ונסי עשה את הצעד, עזב את הכינור ועבר למחלקת הריקודים. ועם גמישות טבעית ומורים מתחילים טובים, הוא היה בדרך להדביק.
'אני באמת מאמין שנולדתי רקדן', אומר ג'ונסי לריקוד אינפורמה, 'והמחשבה שלא לרקוד מעולם לא הייתה מחשבה במוחי. אבל היו הרבה אנשים בעלי השפעה שהנחו אותי והשפיעו עלי. '
הוא מכנה את פטרוס בוסמן ז'ל, שלימד אותו בבית הספר לאמנויות בווירג'יניה והראה לו 'השיעור היקר של לרקוד באמצעות רגש ובתחושה', אומר ג'ונסי. והוא מזכה את קרול ארקס מתיאטרון המחול בפלורידה בכך שהיא אימנה אותו לראשונה בפונט והפך למנטור לכל החיים. מאוחר יותר, כשג'ונסי התמקצע, הוא קיבל השראה מתורתם של אלנה קוניקובה, שרלה גנא ופמלה פריביסקו.
צ'ייס ג'ונסי. צילום: קוסטאס.
למרות שלג'ונזי הייתה גמישות טבעית, הוא אומר שגופו, שנמצא בצד הקטן יותר, אכן עיכב אותו כרקדן גברי.
'תמיד הייתי טוב בתכונות המוכרות יותר בקרב נשים, כמו עוצמה רגשית, ניסוח, עבודת רגליים, מוזיקליות ומשחק', אומר ג'ונסי. 'אני בערך באותו גודל כמו ברישניקוב עם זאת, לא הייתה לי את החוצפה הגברית לפצות על הגודל שלי כמו שרבים מהרקדנים הקצרים עושים כיום. חלק מהאתגרים שלי נבעו מהאישיות שלי. למשל, תמיד הייתה לי דרך משלי לרקוד, שנחשבה 'נשית'. למזלי, תמיד הייתי גאה להיות שונה. מעולם לא שקלתי שלא להתאים דבר רע, כי בסופו של דבר מעולם לא רציתי. מסיבה זו מעולם לא התקבלתי לאף אחד מבתי הספר לבלט שכל החבר'ה האחרים נכנסו אליו, ויתרה מזאת, רק לעתים נדירות נזרקתי בכלל לחתיכות בלט, אלא אם כן זה היה מפצח האגוזים . המורים שלי לבלט פשוט לא ידעו מה לעשות איתי, ולא מה יהיה עתיד שלי. '
אבל אז ג'ונסי ראה הופעה של חברת טרוקדרו בטלוויזיה. לדבריו, הוא התבונן ביראה, כפי שהוא נראה לו כל כך 'מוכר'. הוא קנה זוג נעלי פוינט מ- Discount Dance Supply, מצא אולפנים ריקים לתרגל ריקודים בפואנטה והגדיר מטרה להצטרף לחברה. ובאפריל 2004 הוא עשה זאת.
'ברגע שהצטרפתי, הרגשתי כל כך משוחרר כי נכנסתי לחברה עם כל כך הרבה גווני עור שונים, אתניות, גילאים ואימונים', הוא משקף.
עם טרוקדרו, ג'ונסי ורקדנים אחרים מבצעים תפקידים גבריים ונשיים כאחד. הם שותפים לטרוק בכמה בלטים, ולובשים פאות, ריסים מלאכותיים, טוטו ונעלי פוינט באחרים. עבור ג'ונסי, הרפרטואר שלו הוא לעתים קרובות התפקידים הנשיים המאתגרים טכנית ותפקידים הגבריים הקומיים יותר. ולכל רקדן בחברה שם במה לכל מין.
גיל מריאנה סיאן
צ'ייס ג'ונסי. צילום: צורן ג'לניץ '.
האישיות הנשית של ג'ונסי היא 'יקטרינה ורבוסוביץ '', והקונטרה הגברית שלו היא 'רולאן דיאולין'. בעוד שהוא אומר שהטרוק מעודדים להיות הם עצמם, חלק מהאתגר בתפקידם הוא לעשות את 'החובה הכפולה' הזו, ולעתים קרובות להוסיף אלמנט קומי.
'באופן טבעי, אני לא דמות מצחיקה על הבמה ולא מצחיק למראה', הוא מודה. 'לכן הייתי צריך ללמוד ליצור סביבה אמינה ולשבור את זה במיליון דרכים שונות כדי להיות מצחיק. זה דורש הרבה אימון ואמונה במה שאני עושה. אני צריך לעבוד על להיות ברבור סופר יפה, ואז בהתראה של רגע, אני צריך להפוך ללוסיל בול. '
ברור שג'ונסי עשה משהו נכון. הוא רקד כמעט כל דמות ברפרטואר של טרוקדרו, כולל התפקידים הראשיים של אודטה / אודיל, ריימונדה, קיטרי ופאקיטה. ובפברואר זכה ג'ונסי לרקדנית הגבר הטובה ביותר בפרסי המחול הלאומי של המבקרים בבריטניה. הכבוד מדגים לא רק את המחויבות והעבודה הקשה של ג'ונסי, אלא שהוא גם מציין את הפעם הראשונה שהפרסים הכירו בהופעה בין-מגדרית.
'הייתי המום, מופתע ואקסטזה, הכל בו זמנית!' נזכר ג'ונסי. 'האמת, המיקוד שלי מעולם לא היה בזכייה בפרס או הכרה מסוג זה. התמקדותי הייתה תמיד בריקודים, אירוח ודחיפת גבולות הגברים הרוקדים על נקודה. זה גרם לליבי להתנפח לדעת שהמבקרים רואים זאת, והם מעריכים עד כמה אני עובד קשה. אני לא כמו כמה מהרקדנים המדהימים שגם מועמדים שיכולים לעשות כל טריק בספר, אבל אני כן יודע להיות בלרינה, ואני מניח שאין שם הרבה גברים שיודעים לעשות את זה. כמו כן, זה גרם לי להתגאות בממסד שאני עובד עבורו! באמת צריך כפר קטן של אנשים כדי שאעשה את מה שאני עושה, ואני באמת אסיר תודה לכל אחד מהם. '
מעיל מגאן בשווי נטו
צ'ייס ג'ונסי (במרכז, באדום). צילום: צורן ג'לניץ '.
והעבודה של ג'ונסי לא נעצרת כאן. יש לו עוד תפקידים ובלטים ברשימת הדליים שלו ונשאר בטוח בעצמו להיות שונה, תכונה שהפכה אותו בתורו למצטיין.
'אשמח לעשות בלט של Balanchine אמיתי, כמו צ'ייקובסקי פס דה דו , 'יהלומים' או נושא וריאציות ,' הוא אומר. 'יתר על כן, הייתי רוצה לעשות אותן בלי להוסיף בדיחות, ויש סיבה. באלנצ'ין אמר, 'בלט הוא אישה'. עם זאת, אני חושב שזה יהיה פרשנות יוצאת דופן עבור שני גברים לרקוד אותו ביחד ולראות איך זה עשוי לשנות - או לא - את הדינמיקה של הכוריאוגרפיה שלו. זה מאתגר את הגבולות האלה בבלט שמאוד נותן לי השראה! '
מאת לורה די אוריו של דאנס מודיע.
