ג'ייסון סמואלס-סמית ', ג'וזף ווב, דורמשיה סומברי-אדוארדס, דריק ג'יי גרנט ועומר אדוארדס. צילום: סטארק פוטו הפקות. מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה, וושינגטון הבירה
7 באוקטובר 2017.
עוד לפני תחילת המופע, תיאטרון טראס ששופץ לאחרונה היה מלא התרגשות מכיוון שחובבי הריקודים קיבלו הצצה למרחב היפה לראשונה. הופעת הערב של לוֹטוּס היה רק המופע השני בתיאטרון טרס מאז שנפתח מחדש, ותוכנית המחול הראשונה בחלל שהייתה היסטורית ביתם של תוכניות המחול העכשוויות האינטימיות יותר שהופקו במרכז קנדי. לאחר שראיתי הופעות ריקוד רבות במרחב ההוא בעבר, היה מרגש להיות בין הראשונים שראו את הלובי מחדש והגרם המדרגות הפתוח, עם פסל זהב וענבר תלוי. רַשַׁאִי נִברֶשֶׁת, היצירה נוצרה על ידי האמן דייל צ'יולי במיוחד לפתיחה המחודשת של הטרסה. הקהל בהחלט היה במצב רוח לתקופה טובה, וצוות השחקנים של לוֹטוּס לא אכזב.
ג'ייסון סמואלס-סמית ', ג'וזף ווב ועומר אדוארדס. צילום: סטארק פוטו הפקות.
בתוכנית הוצגו שישה טפחים אגדיים שערכו את הופעת הבכורה שלהם יחד ב הביאו את 'דה רעש, הכניסו את דה פאנק לפני 21 שנה. אליהם ליווה חמישיית לאפייט האריס ג'וניור, שעלתה על הבמה עם הרקדנים במשך כל התוכנית. ההתלהבות של הקהל מהמראה החדש של תיאטרון הטרס רק הוסיפה לאווירה שמחה ומשפחתית של המופע, שנפתחה בג'אם סשן תוסס ובו צוות השחקנים המלא. כשהמופיעים עלו על הבמה בזה אחר זה, הקהל התפרץ במחיאות כפיים ובידוד לכל אחד, כשהמופיעים בירכו זה את זה ואת הקהל בסאונם הרועם ובאנרגיה המדבקת שלהם. עומר אדוארדס נכנס למיקרופון וניגן כמנחה המסיבה והסביר שהם כאן כדי לחגוג את מסורת הברז האפרו-אמריקאית שפרחה למרות אתגרים רבים - בדיוק כמו שפרח הלוטוס פורח בבוץ. לבוש חליפה לבנה שלושה חלקים, אדוארדס חתך דמות בולטת תוך כדי חילופין עם הקהל ופרץ לתנועות שובבות גדולות ומשוחררות עם בעיטות גדולות ומגלשות, ומנקד מקצבים דמויי פאנק.
כשהשחקנים האחרים דעכו מאחורי הקלעים, אווירת המסיבה התערערה, ואדוארדס התחיל למונולוג אינטיובי ואוטוביוגרפי יותר על השפעת הברז על חייו. במעין שיחה ותגובה עם להקת הבמה, רגליו של אדוארדס שוחחו עם המוזיקה במרחב שבין הדיאלוג שלו עם הקהל. מספר סיפורים אמן - במילה ובמעשה - אדוארדס מספר את סיפור אמו שגדלה בליבריה ומעולם לא הייתה בבעלותה זוג נעליים עד שהייתה מבוגרת. עם שילוב של רוך והומור, הוא מספר על האגדה המשפחתית כיצד אמו עבדה כדחליל אנושי, יחפה ונופפה בפראות שעות בשדות כדי להגן על היבול מפני ציפורים ומזיקים אחרים. לכבוד ניסיונה, הוא מחליק את נעלי הברז הלבנות והמבריקות ומציע ריקוד קצר אך נוגע ללב ברגליו החשופות כמחווה לאמו. המורכבות העדינה והמורכבת של הצליל שנוצרה רק בכפות רגליו החשופות בשתיקה הייתה מרגשת ונוקבת באופן מפתיע. כשההופעה הסתיימה כשעה לאחר מכן, זו הייתה התמונה שדבקה בי - אדוארדס וכפות רגליו העירומות דופקות את הבמה ההיא, נותנות קול לסיפורה של אמו.
כשנכנס בעקרי וילדר לחלל, הוא בנה על האינטימיות של הרגע בקישורו העדין והדליל בשיחה עם קולו המוקלט. כשהקול מדבר על מערכת היחסים בין אמונתו לאמנותו, שניהם משמשים כסוכני צמיחה בחייו, ממשיך וילדר לשזור כישוף על הבמה במקצבים קלים ומורכבים שנראים כאילו הם זורמים מלבו כמו מתוך רגליים. ווילדר היה כמו פילוסוף בנעלי ברז. גם ללא ההקשר שמספק הקול, תנועותיו הקלות, המבוקרות והמקצבים יוצאי הדופן העניקו לי תחושה של התבוננות פנימית מתחשבת ותודה צנועה.
כשהסולו השקט שלו הגיע לסיומו, החלה סדרת הקרנה, שהציגה את הדימויים בשחור-לבן של גברים ונשים אפרו-אמריקאים לצלילי האבל של החצוצרן ג'וזף ג'מאל ת'רחי. בזה אחר זה, חברי השחקנים האחרים עלו על הבמה ועמדו עם הגב אל הקהל, צפו בתחזיות בתחושת כבוד מהורהר. עם צוות השחקנים המלא שהורכב שוב, הם התחילו לדבר כקול אחד בצליל, אפילו כששמרו על אינדיבידואליות ההבעה שלהם. זו הייתה הצהרה עוצמתית של אחדות במגוון לראות כל אחד מהפרפורמרים המופתיים הללו מתאימים זה לזה צליל לצליל מבלי לוותר על הסגנון הייחודי שלהם או לחקות תנועות זה של זה. הרגע הסתיים אז כשהחל בכך שהמבצעים צפו בתמונות על המסך מאחוריהם ועשו את דרכם מהבמה בזה אחר זה.
ואז, בחשיכה קרובה, נגנו הטרומבון רג'ינאלד סינטג'ה והחצוצרן ת'שי ממקום מושבם בלהקה שנקבעה לתפוס את מקומם בפיר אור הזורח מהפינה הימנית העליונה של הבמה. האור יצר מסלול בו הסולו של ג'וזף ווב נפרש בצלילים קלילים ומהירים שנלחצו קדימה בעוד הקול מדבר על הערצתו של ווב להרייט טובמן. בהקלטה, ווב מדבר על כך שנכונותו של טובמן 'לבחור בחירות על פני המוות כדי לשחרר את עצמה ואחרים' הניעה אותו כאדם ואמן להתמיד. על הבמה ווב מוביל את שני הנגנים דרך ציר האור ובחזרה למושביהם כשהמסלול נעלם מאחוריהם וכל הבמה מוארת. ההלמות המתמשכת, כמעט כמו המנוע, של עבודת כף הרגל של ווב, יחד עם המוסיקה והתאורה של סוזן קילבורן, עוררו את עבודתה של טובמן כמנוע ולב הרכבת התחתית.
משנה את מצב הרוח לחלוטין, דורמשיה סומברי-אדוארדס מחליק על הבמה בצללית, לבוש בשמלת שוליים אדומה ומדהימה ועקבי זהב נוצצים כדי להוביל חזרה לאווירת המסיבה שהתחילה את המופע. אליה מצטרף ג'ייסון סמואלס-סמית ', שלבש באופן דומה לאירוע בחליפה כחולה חדה משלושה חלקים, אוקספורד מזהב ומשקפי שמש של כוכב קולנוע. כדי לא להישאר בחוץ, דריק ק 'גרנט מצטרף לצמד המהבהב הזה כדי ליצור קיר של צליל שנראה הרבה יותר גדול משלושת המבצעים על הבמה. יותר מכל קטע אחר במופע, הייתה לשלישייה זו חוצפה ופלאש של מספר תיאטרון מוזיקלי, אך, בהתאם למסורת ברז המקצב, הרקדנים היו שותפים ליוצרים של הקומפוזיציה, והעניקו נקודת נגד מוזיקלית מסובכת ללהקה, ואילו גם משדר אווירה של פלירטוט שובב אחד עם השני והקהל. קטע זה של התוכנית היה בהחלט משמח את הקהל, ושידל הרבה צעקות והוללות מהקהל.
כשיצאו החבר'ה, קולו של דורמשיה הדהד דרך החלל, והרהר בקשה כמעין טיפול עבורה באופן אישי, אך גם אחריות לכבד ולקיים את צורת האמנות לאחרים. למרבה הצער, קולה המוקלט והצליל העוצמתי שלהם לא תמיד היו שילוב טוב, ולעתים היה קשה להבין את דברי הקריינות על דפוסי נפילותיה. כשהקול נגמר לבסוף, הלהקה נכנסה פנימה, ובאותה נקודה נראה היה שהקהל מסוגל להתמקם בחריץ השובב של המקצבים המשמחים של דורמשיה ללא הנטל לנסות לפענח מילים ונשמע בו זמנית. כאשר צוות השחקנים המלא הצטרף אליה שוב לבמה, נראה היה כי גם הקהל וגם המבצעים מתענגים על חזרתם של השחקנים המלאים בצורה כזו שהבילוי עם החברים הכי טובים שלך מרגיע וממריץ.
דריק ג'יי גרנט, דורמשיה סומברי-אדוארדס, ג'וזף ווב, בקארי וילדר, ג'ייסון סמואלס-סמית 'ועומר אדוארדס. צילום: Star Photo Productions.
לפני הגמר הגדול הבלתי נמנע, שני סולואים נוספים עיגלו את התוכנית. ראשית, קולו של סמואלס-סמית 'סיפר על התפעלותו מהגדולה ד'ר ג'יימס 'חמאה' בראון בזמן שהוא עלה לבמה בתמהיל החתימה שלו של שקופיות, פניות ובעיטות מסוכנות. ואז, לאחר פעימה קצרהבינתיים בהשתתפות השחקנים המלאים, לגרנט יש את המילה האחרונה, מדבר על המחויבות שלו 'לבוא קודם לרגלי החדר' ו'להוביל לדוגמא. ' הוא עלה לבמה עם צליל בהיר וחסר רחמים, זרוע קפיצות ומגלשות מפתיעות שהיו הומוריסטיות בתזמון שלהן כפי שהיו מרשימות בקושי שלהן. בשלב מסוים, צליל הלהקה הגדולה של המוזיקה פורץ ללקיקים המוכרים מאוד של 'קח את הרכבת', וגרנט משמיע מעין בדיחת ברז על ידי פרוץ כמה תאו, בטוח שיהיה מוכר לכל תלמיד ברז מתחיל. הקהל קיבל בבירור את הבדיחה, כשאנשים סביבי צחקו כשהם קפצו על מושבם לצליל הדוק והגדול של חמישיית לאפייט האריס ג'וניור.
לבסוף, כל השחקנים הגיחו מהצללים כדי לצפות בסדרת הקרנה נוספת של צילומי תמונות של גרסאות צעירות בהרבה של עצמם בסיבוב הופעות, על הבמה כשהם מופיעים ומסתובבים מאחורי הקלעים. עם הדים אלה של תחילת מערכת היחסים המקצועית והאישית שלהם שעברו מאחוריהם, שש המבצעים - עמיתים ותיקים וחברים קרובים מן הסתם - עלו לבמה פעם נוספת לסיום הגדול. בסופו של דבר, תוכנית זו הייתה חגיגה של אלה שהגיעו לפניהם, כמו גם את יופי המסע שעבר כל אחד מהם במהלך 21 השנים האחרונות. עם הקהל על הרגליים ומחא כפיים לאורך, צוות השחקנים של לוֹטוּס שחררו את כוח הכלים שלהם וחבטו בחריץ מספק כדי לסגור את ההופעה. ואז הם חזרו לעוד כמה שיחות וילון, עם קרבות ברז כי נראה שהם לא רוצים לתת לרגע לחלוף יותר מהקהל. אני מקווה שלא נצטרך לחכות עוד 21 שנה כדי לראות את הרקדנים האלה שוב עלו לבמה, אבל אם כן, הייתי מהמר שכולם עדיין יהיו מקישים ומוכנים לחגוג חיים שלמים עד אז.
מאת אנג'לה פוסטר של דאנס מודיע.
