מאת ג'ו מקדונלד
העבודה הראשונה של קטרינה לזרוף, דרך פומונה , יוצג בשיתוף עם תוכנית ה- InSpace של פסטיבל אדלייד באפריל הקרוב. לקראת הצגת הבכורה של היצירה, קטרינה שוחחה עם ג'ו מקדונלד על התפתחות דרך פומונה , התהליך הכוריאוגרפי שלה והחלום להנחות את החברה שלה.
מה עורר בך השראה ליצור דרך פומונה ?
בדיוק סיימתי להיות בחברת ריקודים במשרה מלאה ורציתי ליצור לעצמי שוב. ניסיתי כמה חקירות כוריאוגרפיות שהפכו להיות טכניות באמת ולא התקשרו טוב במיוחד. אבל רציתי להכין משהו מעורר השראה ומהנה. התחלתי לחשוב אחורה על רצועות מוסיקה שאהבתי כשהייתי צעיר שנהגתי לרקוד איתן עם אחותי. אז באמת התחלתי לאהוב מחול ומוזיקה. אז החלטתי להכין קטע על אחותי ואני, ועל החקירות שלנו כילדים והזוגיות שלנו, היריבות בין האחים, הקנאה, האהבה, הזוגיות והשמחה. זה היה כאן ב דרך פומונה , לשם עברנו אחרי השריפה. זה המקום בו התחילה ילדותי. היצירה נוצרה והופיעה בפרת 'עם Strut Dance, היצירה הייתה בעיקר תנועה וריקוד, אך היה בה טקסט חי וסקאונד. משם חשבתי שיש בזה משהו ואנשים התחילו להתרגש למדי.
ואז התחלתי לחקור את מערכות היחסים הגבריות במשפחתי - אבי ואחי, ועשיתי צמד בן 20 דקות שעבר עונה שלמה בתיאטרון החדר הכחול. זה היה בעיקר על הסתכלות מאיפה אתה בא, הרקע שלך וכיצד מערכות היחסים במשפחה שלך משפיעות על מי שאתה. זה נקרא חלק ב '.
כמה גבוה ריקי דילון
קטרינה לזרוף. צילום ג'ו מקדונלד
ואז התחילה לעלות במוחי התמונה של העבודה באורך מלא ואיך אעשה עבודה עם חמישה או שישה אנשים. חלק ראשון ושני בוצעו בפרת 'ואז חזרתי לאדלייד. בסופו של דבר עשיתי את החלק השלישי ואת הפיתוח הסופי בשנת 2009. החלק הראשון, שניים ושלושה הפכו לעבודה באורך מלא.
עד כמה חשוב היה אותו תהליך הצגתו ואז בדיקתו מחדש לפני המשך פיתוח העבודה?
זה נהיה יותר ויותר חשוב מכיוון שהייתה לי ההזדמנות הזו לבנות יצירה לאורך זמן רב. אני עובד עם ארבעה מעצבים ודרמטורג. בכל אותם שיתופי פעולה אמנותיים יש הרבה דיון וזמן להסתכל אחורה, לדבר עם האנשים האלה ולשאול כיצד נוכל לשפר את מה שאנחנו עושים. זה היה מותרות אמיתיים לקבל את הזמן להסתכל על זה ככה.
האם גילית שהחזון שלך פשוט התפתח?
כן יש. זה כמעט כמו הפאזל הזה שחיברתי יחד. דברים סינכרוניים ספונטניים יפים קורים. זה כמו סיפור שנפרש, כאילו זה כבר נעשה ואני פשוט סוג שלף אותו החוצה.
האם אתה מתכנן דברים מראש או סתם בוחן רעיונות ככל שהם מופיעים?
אני חושב שאני קצת משניהם. אני יודע מה אני אוהב ואני יודע לאיזה כוריאוגרפיה אני מתייחס ומה אני אוהב לראות. אני מכוון למשהו שהוא מעוצב היטב, אבל אני הולך עם הרגע ומה הרקדנים ואמנים אחרים מציעים ומה מגיע לי באותה תקופה, אז זה זורם טוב. אחרת אפשר לכפות את זה וזה כשהדברים מופשטים מדי והם לא מתייחסים לשום דבר.
איך אתה מתקדם ברעיון הראשוני שלך? האם זה תמיד זהה או שונה לחלוטין?
יש דמיון כלשהו בתהליך שלי, אבל המשמעות של העבודה מעוררת בי השראה, מה שהופך אותה אחרת בכל פעם. למרות שככל שאני כוריאוגרף יותר אני מבין שיש דברים שעובדים ממש טוב שאמשיך להשתמש בהם לאורך שנים, כמו ערכת כלים. אני אוהב לעשות עבודה בצד התיאטרון של המחול, עם דיבור, טקסט, אפיון והיסטוריה אישית.
יש לנו דיון רב על העבר של כל רקדן, כך שיש להם התייחסות אמיתית ליצירה, ולא להדבקה. דיונים אלה מסתיימים לרוב בעבודה ואני מעצב אותם כך שיתאים לעבודה שלי. דרך פומונה חלק 2 התבסס מאוד על חקר מערכות היחסים שהיו החבר'ה עם אבותיהם וכיצד הדבר משפיע על מי שהם.
היופי של דרך פומונה כיצירה באורך מלא היא שחשבתי על חוויה שעברה המשפחה שלי בה אוכל לספר סיפור אמיתי, וזה היה השריפות של יום רביעי באפר. זה היה מדהים לחקור ולבקר מחדש כדי להבין את עצמי. איך טראומה כזו משפיעה על משפחה? האם הם בונים מחדש? האם הם נשארים ביחד או מתפרקים? איך זה משפיע על הדינמיקה הפנימית? זה היה האינטרס שלי.
בסופו של דבר ראיינתי את הוריי וכמה קורבנות שריפה נוספים מהשריפה ב -1983. נשרפנו בשנת 1980. בראיונות סיפוריהם יצאו. זה שולב ב דרך פומונה חלק 3 והיה אחד האלמנטים החזקים ביותר ביצירה. זה עזר לי ללמוד על צורת נרטיב חדשה שמרובדת על גבי הריקוד, האפיון והטקסט החי. זה מניע את ההצגה, אבל זה לא קישור ישיר. האב המדבר אינו קישור ישיר לאב שמופיע. זה לא סתמי, אלא שכבות. קראנו לזה ריקוד תיעודי, כי זה מתאר אירוע מהעבר.
האם זו הייתה העבודה המשמעותית ביותר שלך עד כה?
כן. זו העבודה הראשונה באורך מלא, שממש קשה לעשות אותה כאמנית עצמאית. למרות שזו עונה קצרה, זו צעד מסיבי.
קטרינה לזרוף. צילום ג'ו מקדונלד
האם אתה מתכנן להמשיך כעצמאי, לעבוד בחברה קיימת, או שיש לך את הפיתוי להקים חברה משלך?
יש לי את הפיתוי. הייתי רוצה לבנות חברה קטנה. למרות שאני גם מודע למדי שאין חבילת כסף ענקית למימון לאורך תקופה ארוכה להקמת חברה חדשה, אז אני מציאותי. אני מבין שכל עוד אני עושה עבודה שאני מאמין בה ונשאר נלהב, הכל יתפתח.
איך תיראה החברה האידיאלית שלך?
אני חושב שזו תהיה קבוצה של שישה רקדנים, אולי שמונה אבל אני יודע שזה קצת לא מציאותי, עם צוות שיתופי של מעצבים, מוזיקאים, אמנים חזותיים ומעצבי תאורה. הייתי רוצה לעבוד עם רקדנים או שחקנים שמונעים יותר לפעול מאשר רק לזוז. אני אוהב את הרקדן הטכני המיומן ביותר, אבל גם את סוג המבצע שמוכן לגשת למי שהם, לדבר ולשיר ולגעת בכל רמות הביצוע השונות.
כשאתה מוצא את האנשים האלה, מה אתה עושה כדי לטפח את הקשר הזה ולשמור אותם מעורבים בעבודה שלך?
אני מציע את השיעור העכשווי שלי ביום רביעי באודנס בחינם. לפעמים אני מזמין את הרקדנים שלי להגיע ל- ADT אם אני מלמד שם. אני מדבר איתם על הכיוון שלהם ולאן הם רוצים להגיע, עוזר להם להבין עם מי הם צריכים לדבר ולאילו שיעורים הם צריכים ללכת. זה לא רק לגרום להם להיות מוכנים לעבודה שלי, אלא לגרום להם להיות השראה ואנשים מונעים כך שכשאני אעבוד איתם הם נמצאים בתנועה. קשה לדחוף אנשים כשאתה לא משלם להם מדי יום או לעיתים קרובות, אז אתה צריך לקיים יחסים טובים באמת.
לאן מכאן? מה החלום?
אשמח לביים להקת מחול גדולה באוסטרליה. אני יודע כמה זה קשה וכמה זמן מושקע במינהל, אבל אני מרגיש שאוכל להשיג את זה נכון בתמיכת ארגון. אני אוהב רקדנים. זה מה שגורם לי לתקתק. אני לא רואה בהם כלים, אני רואה בהם השראה לעבודה. אז אני כן רואה את עצמי מנהל חברה באוסטרליה, בין אם זו חברה שאני יוצר בעצמי ובין אם אני מועמד לתפקיד. זה להישאר אנושי. אשמח להיות מסוגל להציע את הטיפול והאהבה שלי לרקדנים בחברה, כמו גם את הצד היצירתי שלי.
ריקוד אוסטרליה
ודא שאתה מקבל את הכרטיסים שלך כדי לראות את דרך פומונה .
תאריכים: 21-24 באפריל
מקום: תיאטרון החלל, מרכז הפסטיבל של אדלייד
איש קשר: BASS 131 246 www.bass.net.au
שתף זאת:
קטרינה לזרוף , דרך פומונה
