'לא גאה מדי'. צילום מאת מאט מרפי. תיאטרון אימפריאל, ניו יורק, ניו יורק.
12 במרץ, 2019.
יש רק מילה אחת שיכולה להצטבר לא גאה מדי: החיים וזמני הפיתויים …חלק. כל דבר בהפקת הג'וק-בוקס האחרונה של ברודווי הוא מקסים, ללא מאמץ ומרשים, החל מכוריאוגרפיה החלקה והסקסית ועד להרמוניות המשכרות של כל כך הרבה להיטי מוטאון האהובים עלינו.
לוח חגורות מסוע מפניית שולחן ומסביב למטה משלבים חלקות זו בעיצוב הבמה של המופע. שחקנים, אביזרים וסטים עוברים בצורה חלקה על הבמה ומחוצה לה. לפעמים קשה להפליא לדעת אם הרקדנים עצמם זזים או שהבמה מרגשת אותם.
'לא גאה מדי'. צילום יואל דוקנדורף.
סרחיו טרוחיו משמש ככוריאוגרף ומוכיח שהוא באמת הבחור המלהיב ליצירות בתקופת הפופ (כפי שמוצג בקורות החיים האחרונים שלו של מופעים כמו ממפיס , קַיִץ , ג'רזי בויז ו על הרגליים ). הפיתויים היו ידועים בצלילים המתוקים ובמהלכים החולים שלהם, וטרוחיו מתרגם את התנועות המסונכרנות האינטימיות לבמת הברודווי הגדולה. בכנות ציפיתי לחידושים רבים ושונים של 'מגע-צעד' פשוט. מה שטרוחיו מביא לחמישייה הוא דינמי, מושכל ומרגש. אפרים סייקס מעיף את הקהל בחוצפתו ובקלותו. כמה פעמים הוא זורק את המיקרופון שלו לאוויר, צונח למפוצל, מחליק קסם אל רגליו ותופס את המיקרופון כאילו הוא נורמלי לשגרה כמו לצחצח שיניים. ג'יימס הארקנס הכובש לא פחות מציג בהכרח את אותן כישורים מעוררי מחיאות כפיים כמו סייקס, אבל יכולתי לראות אותו נע כל היום. שלושת הגברים המובילים האחרים, דריק בסקין, ג'ואן מ 'ג'קסון וג'רמי פופ הם התגלמות האיומים המשולשים וכולם מגלמים את הסגנון והקסם של הלהקה האגדית שלהם.
לא גאה מדי ספרו גם חלק, אם כי לא בהכרח בצורה פורצת דרך. המופע עוקב אחר הנוסחה המצאתית והמצליחה של JERSEY BOYS (הגיוני בהתחשב בהרבה מאותו צוות יצירתי). יש לנו את חבר הלהקה המייסד כמספר ושירים מחולקים ושזורים בתוך העלילה כדי להעביר את העלילה. זה אמנם משפר את זרימת המופע הביוגרפי, אך הוא ניתן לעיכול מסחרי כל כך (כמעט תמיד מספר ולא מראה ) שכחבר קהל, הרגשתי שלא נותנים לי אוטונומיה לחשוב ולעבד את החומר לעצמי. ההיסטוריה, ההצלחות והצרות הרבות והרבה של The Temptations מוסיפים עומק וממד חדש לחלוטין לקהלים שאולי מכירים רק את להיטיהם. אך הנוסחה של העתקת הדבק של הספר לא הצליחה להדגים את החדשנות וההשפעה של הלהקה עצמה.
בזמן שהספר של AIN'T TOO PRUD עזב אותי פְּשִׁיטַת יָד בשביל משהו נוסף, ההופעה עצמה היא להיט בטוח. עם שירים שאנחנו מכירים ואוהבים (מעל 30, למעשה), כוריאוגרפיה תוססת וצוות שחקנים כל כך מוכשר שתרצו לזרוק את הנעליים על הבמה, AIN'T TO PRUD יעודד את הקהל להתבונן עמוק יותר מאחורי המוסיקה שהם חשבו שהם מכירים תוך שהם משאירים אותם גם רוקדים ושרים במעברים.
מאת מרי קאלאהן מ דאנס מודיע.
