סיפורו של ווסט סייד - סדרת גז דרום ברודווי

המרכז לאמנויות הבמה קוב אנרגיה, אטלנטה, ג'ורג'יה
יום חמישי, 13 בדצמבר 2012



מאת צ'לסי תומאס.



בזמן ההמתנה לטרויקה בידור סיפור הפרברים לערב הפתיחה באטלנטה, המשתתפים מילאו את המרכז לאמנויות הבמה של קוב אנרגיה בפטפוטים ידידותיים, התרגשות עצבנית וברכות מונפשות. אולי זו הייתה רוח עונת החגים שיצרה את העידוד המדבק הזה, או פשוט הכיבוד מבר המשקאות, אך עד מהרה הושתקו השיחות העליזות על ידי הטרגדיה המתחוללת על הבמה.

ידוע כעיבוד עטור הפרסים למחזה השייקספירי הקלאסי רומאו ויוליה , מחזמר בברודווי סיפור הפרברים היא טרגדיה ברורה ורומנטית. שהוצגה ערב הירי בבית הספר היסודי סנדי הוק ללא ידיעתם, האלימות חסרת ההפעלה שבוצעה בכנופיות השכונות הג'טס והכרישים הרגישו אפילו יותר עגומים בימים הקרובים מאשר באותו לילה.

סיפור אהבה המתרחש בקהילה רותחת אפליה, דעות קדומות חברתיות ואלימות שנוצרת על ידי אי הבנה ושנאה, ההפקה היא מפנקת נושאית, אפילו עבור חובב התיאטרון המנוסה והרמה. עם זאת, אפילו עם הנושאים הכבדים והדינמיקה היחסי המתוח, סיפור הפרברים הוא מחזמר יפה, צבעוני ומלא חיים.



בהשתתפות טרויקה בידור על המקור 1961 סיפור הפרברים , הבמאי דייוויד סנט החיה בהצלחה את הכוריאוגרפיה של ג'רום רובינס, את המוסיקה של לאונרד ברנשטיין ואת מילותיו של סטיבן סונדהיים. כל התשוקה והלהט המקוריים היו שם, החל מהבעות הפנים המוגזמות וכלה בחצאיות הצ'-צ'ה הצבעוניות ועד ליריבות הכנופית הרותחת.


השווי הנקי של הפרג הזה

מרי ג'ואנה גריסו, שגילמה את מריה, הייתה מקסימה ומענגת לחלוטין. משירת הסופרן החדה שלה לתיאוריה התמימים של נאמנותה וחיבתה של מריה לטוני, גריסו הקסימה את חברי הקהל. עם זאת, טוני, בגילומו של אדיסון ריד קו, נפל מעט בביצועי הסולו שלו ל משהו בא ו מריה . ובכל זאת, הבעות פניו הנלהבות וליטוף הנעורים שלו פיצו על כל חסר.

היצירה הטובה ביותר של החברה הייתה ללא ספק אי שם החלום המתוק והאוטופי שיש לטוני ומריה לתקן את סכסוכי השכונה וליצור נחישות שלווה. דמויות שנראו לא מאושרות בסצינות אחרות התעוררו לפתע לחיים עם פרצופים מלאי תקווה ובהירים וסיבובים רכים ובלטיים. מדרגות קלות ודילוגים הסלימו למעליות אווריריות ולגפיים מאורכות, והגיעו לאותו פיוס חמקמק בין המטוסים לכרישים, סמלי לגזעים ולמינים השונים.




פרי גילפין ילדים

נקודות השיא החזויות בהפקה, לרקוד בחדר הכושר ו אמריקה , היו משחקי כיף שבוצעו בהצלחה עם הגוסטו והפיזאז הרגילים. מישל אלבס, ששימשה כמו אניטה הלוהטת והבוטחת, הייתה כוח להתחשב בשני החלקים. היא זרקה את חצאיותיה הצבעוניות באש פורטו-ריקנית אמיתית ובזמן משליכה את שערה המתולתל חזרה על כתפה.

תזמורת סיפורו של ווסט סייד, בבימויו של מייקל דאף, הייתה תענוג גם לקהל. בִּמְיוּחָד, היום בלילה ו אני מרגיש יפה היו נעימים לאוזן.

סיפור הפרברים מצליחה לספק את כל התכונות המגוונות של הכוריאוגרפיה של רובינס תוך שהיא מספרת במקביל את האומללות והטרגדיה הפוקדות את שני האוהבים הצעירים שמנסים להתגבר על שנאה ופילוג. המופע, למרות שנון, משעשע ומלהיב, הוא גם תזכורת נוקבת לעצב שמגיע כשאנשים נותנים לגאוותם, לפגיעתם ולחמדנותם להשתלט. זו תזכורת שכולם צריכים וזו הצגה שאתה לא רוצה לפספס.

צילום: חברת West Side Story. © קרול רוזג 2012.

מומלץ עבורך

רשום פופולרי