מרכז האמנויות של חוות עיזים, אטלנטה, ג'ורג'יה
11 במאי 2013
מאת צ'לסי תומאס.
חברת CORE Performance הציגה את הבכורה העולמית של התאונה המשוחררת 9-11 במאי לסיום עונת הפתיחה של חוות טנז, אנתולוגיית ביצועים ארוכת שנים שהופקה על ידי gloATL והמרכז לאמנויות של חוות עיזים. לאחר שעבד שלושה שבועות בלבד עם הכוריאוגרפית העכשווית אמנדה ק 'מילר-פשאאואר, הציג CORE את העבודה החדשה בת שלוש החלקים, בת שעה, שהייתה אינטימית להפליא, זורמת בחינם ומעוררת מחשבה.
העבודה שוכנת בחורבות מפעל הלבנים הישנות והמדהימות בחצר גודסון של חוות העזים, והושפעה מאוד מסביבתה, ולעתים קרובות ניצלה את הפתיחות של החלל לפרוץ לרוץ או לתקשר עם הרעש הטבעי שלו, הכולל רכבות חולפות פחות מ- 50 מטר משם. מילר-פאשהאואר, לשעבר הכוריאוגרף השוכן בבלט פרנקפורט בפיקודו של וויליאם פורסיית ומייסד להקת המחול הדי מכוערת בגרמניה, קיבל את ההחלטה המרחבית להעמיד את הקהל בסביבה, או מכל צדדי במת הרקדנים. , המספק חוויות ייחודיות ומגוונות לכל.
אוליבר סטיל ריקוד
עם קטעי תנועה מוגדרים מראש ואלתורים, התאונה המשוחררת הלך הלוך ושוב בין כוריאוגרפיה מובנית לריקוד 'adlibbing'. גישה חיבה זו מקבילה כראוי לטבע האורגני, המתפתח של הסביבה, אשר כשלעצמו עבר התפתחויות ושימושים שונים במאה השנים האחרונות. נבנה במהלך שנות השמונים של המאה העשרים ושימש בעבר כמפעל ג'ין מכותנה, והחלל שימש גם כטחנה, קניון עתיק, מפעל מתכת, מפלט של אמן ואף כמפעל לייצור תחמושת וטיט במהלך מלחמת העולם השנייה. (השם הנוכחי, מרכז האמנויות של חוות עזים, נגזר מהבעלים הקודם רוברט הייווד שהביא עזים לאכול קודזו שאיים על גינתו בתחילת שנות השבעים).
חברת CORE Performance ב'תאונה המשוחררת 'לחוות טנז במרכז לאמנויות חוות העיזים. צילום: ג'ון רמספוט.
עם מצב רוח שליו ואלגנטיות בלתי פורמלית, רקדני CORE אימצו בנעימות את הסגנון העכשווי של מילר-פשאאואר, הידוע בהתמקדות יותר בפילוסופיה של התקדמות היצירה מאשר בתוצאה הסופית והאסתטית. בלב ובמוח פתוח היה ברור שכל הרקדנים מעריצים את סגנונה ורוצים להפיק הופעה נגישה וחמה.
רקדני המילטון
החלק הראשון של העבודה נפתח בריקודים שהוגדרו של באך קנונים שונים שהיו מדויקים באדיבות, בדפוס רופף ומדיטטיבית. רקדנים החליפו יחסי גומלין מוזרים, הביטו זה בזה בתוך סולו, החליפו חיוכים ביישניים וחיוכים קצרים ושמורים. מדי פעם רקדנים היו עוסקים בפאס דה-דה-דוקס, אך בקושי נוגעים, כאשר הרצועות שלהם נכרכות זו בזו בעוצמה רעבה אך מאופקת.
ההרגל הזה לרקוד יחד עם מגע פיזי מועט או ללא, גרם לי לדמיין מחסום בלתי נראה המפריד בין הרקדנים. הרעיון הזה התפתח ככל שהתקדמה העבודה ולעתים קרובות תהיתי מהו שדה הכוח הבלתי נראה עבורם - או אולי מוטב לומר, מה בדיוק מילא את החלל השלילי והריק הזה? האם כולם ראו שם משהו שהקהל היה עיוור אליו?
תנועתו של מילר-פאשהאואר הייתה לפעמים מקוטעת והופכת באופן מסתורי, והביאה לכאן ביטוי אנסמבל ואז מחווה וצעקה אקראית לכאורה. כאשר הופיעו סולואים שופעים מקורקעים ואז נעלמו במהירות, נראה כי פניהם של חברי הקהל משקפים בלבול פנימי. ובכל זאת, הייתה שקיפות ופגיעות שהגיעו מצד הרקדנים שהיה יפה לראות.
חברת ביצועים CORE ב'התאונה המשוחררת 'במסגרת חוות טנז במרכז לאמנויות של חוות העזים. צילום: ג'ון רמספוט.
אולי החלק המוזר ביותר של היצירה היה החלק השני, פס דה-דו מאולתר ביותר בין הרקדנית אריק ת'ורמונד ומילר-פשאואר עצמה. תורמונד קרא משל לבבות שווים ואילו מילר-פשאאואר קטע ללא הרף לשאול שאלות מילוליות ואז להגיב פיזית בביטויי ריקוד מלאים באינקוויזיציה ילדותית. קטע זה התארך ועם קולה השקט של מילר-פסאואר, אבדו שאלות רבות על הקהל כשהם טבעו בחלל הגדול של המחסן.
בודר
לבסוף, החלק השלישי קיבל אופי כהה ורציני יותר כאשר כל החברה התחילה לרקוד פעם נוספת. בשלב זה השמש שקעה במלואה וחלונות הזכוכית המאובקים של בניין הלבנים נצצו זוהרים בנרות תאורת תה. נושא להגיע ולהישוך חזר מקטע הריקודים הראשון והגיב יפה למוזיקה של פרד פרית, שכותרתו בעיית סוף ההפי.
ביוגרפיה של פולה תרוקמורטון
כשהרכבת החלה להתגבר מאחורי המחסן הרקדנים נמלטו מהבמה כדי לנפנף אליו ולחץ את פניהם אל חלונות החלונות. זה קרה פעמיים לפני שהריקוד ייבב. לסיום הערב ישבו האמנים במעגל במרכז החלל והקישו על כפות ידיהם בקצב על הרצפה כשהאורות נמוגו.
לאורך הערב בלטו שתי רקדניות, סטפני בוטל ואנה בראסוול. שניהם הופיעו בפוקוס רב ובעוצמה מפורטת, צללו לריאות עמוקות, ספירלות לא מהירות ופניות מקורקעות. בעוד שהמחול העכשווי יכול להיות לא אישי ומופשט ביותר, הם הביאו רגש וסנטימנט מרענן.
בסך הכל, העבודה הלא-מהורה, השלווה והמורכבת העמוקה הזו הייתה חולפת אך עשירה. זו הייתה הופעה אינטימית שאפשרה לצופים להעיד ולהשתתף בתהליך אמנותי, ארעי, באופן הולם.
תמונה (למעלה): חברת הביצועים של CORE מעלה לראשונה את 'התאונה המשוחררת' במסגרת חוות טנז במרכז לאמנויות של חוות העזים. צילום: ג'ון רמספוט.
