צעדים וקפיצות קדימה: לוני סטנטון והרקדנים 'Redirect and Progress'

כיכר דייוויס, סומרוויל, מסצ'וסטס.
18 ביולי 2020.

יש משהו מגנטי ייחודי בעבודת ריקוד ספציפית לאתר, אפילו בסטנדרטים של צורת האמנות הארעית במיוחד הזו. חוט כסף אחד, אם לא כסף, של מה שהתרחש לאומני הריקודים והמחול בגלל COVID הוא עידוד לחקור מה אפשרי עם עבודה ספציפית לאתר ועבודה חיצונית. מלבד היותנו נוטים יותר לעמוד בהנחיות הבריאות והבטיחות, ליהנות מריקוד בחוץ יכול להיות משמעותי במיוחד בתקופה בה כה רבים מאיתנו חשים לכודים בתוך הבית. יותר מכך, זה יכול להביא לנו תקווה ושמחה במה שיכול להרגיש כמו תקופה חשוכה. לוני סטנטון ורקדנים הפניה והתקדמות , באמצעות מועצת האמנויות בסומרוויל, היא דוגמה נפלאה לכל הדינמיקה ההיא.

'הפניה והתקדמות'. צילום: קלי צ'פמן.

כדי להתחיל בעבודה, רקדנים נעים בהרחבה בחצר - מגיעים, מסתובבים, בועטים. הם נעים באלתור ובתזמון שונה, אך הם כל כך מכוונים זה לזה. גופי משווע לחופש התנועה הזה שמותאם לגופים אחרים בתקופה זו של מרחבים סגורים וניתוק פיזי. עם תיפוף ו חצאיות כתומות ארוכות, רקדנים שמגיעים מסביב וגבוהים כשהם מקורקעים באדמה, יש בחלל גם תחושה אורגנית וארצית - תחושה שגורמת לי לחשוק בכל זאת ביתר שאת. התומכים באווירה זו, המבצעים משתמשים בארכיטקטורה סביבם, כמו לקפוץ ואז להסתובב מספסל.

כשאנחנו עוברים עם הרקדנים מחוץ לתחנת רכבת מעבר לרחוב לחצר אחרת, בחזיתות החנויות ובעוברי אורח בעבר, אני מרגיש שאני יוצא איתם למסע. אנשים יושבים ומתבוננים (או כאילו מתעלמים), או עוברים בדרך לתחנת הרכבת וממשיכים עם הערבים העמוסים שלהם - מפגש מדהים של אמנות וחוליות החיים. יחד עם זאת, כולם לובשים מסכות. עם כל התנועה הרחבה, התלבושות המקסימות והתיפוף המפתה, המציאות של COVID היא בלתי נמנעת. עם זאת יש חוסן מעורר השראה, אולם האמנות ממשיכה. חיינו נמשכים.

המצלמה מתבצעת מתוך הרקדנים בחצר, ועד מהרה אנו פוגשים אותם שוב מאחורי בניין אחר. הם שוב נעים במרווחים ובחסד מלא אנרגיה. במעין התרסה, שני רקדנים באים לגעת ואז אוחזים בידיים תוך כדי הליכה. אנחנו חייבים להיות מאוד ברצינות לגבי הנחיות הרחקה חברתית . ובכל זאת העולם לא מתפורר לרסיסים כי לשני אנשים יש קשר פיזי. (הם עשויים להסגר ביחד וגם שניהם נבדקו שליליים, אז בואו לא נקפיד למסקנות, אני מודה שהייתי צריך להזכיר אפילו לעצמי.)

למרחב נוסף אנו ממשיכים לנסוע - אנו רואים את המתופף כמונו, שהוא נגיעה מעניינת, כדי לקבל חזותית מאיפה מגיע החלק הזה של החוויה. בשדה גדול יותר, רקדנים נעים באיכות מעגלית תוך שהם מצטרפים יחד מחרוזת אדומה (האדום מתארם חזותית עם החצאיות הכתומות). הם עוברים הלאה כדי ליצור קשר עם העצים, מקפצים וחוזרים אליהם. יש משהו טבעי כל כך יפה בכל זה.

נאוקו בראון ב'הפניה והתקדמות '. צילום: קלי צ'פמן.

בקטע מאוחר יותר שבאמת נדבק אליי, שני רקדנים נעים בעוצמה, פנימה ומחוצה לה. שני רקדנים נוספים מצטרפים אליהם כדי להקים כיכר מחוץ למרכז. האנרגיה עולה לנקודת שיא חדשה, ואז הרקדנים עוברים ללכת לכיוון הרחוב. הם חוזרים להשתחוות. זה מרגיש כמו תזכורת חזקה לרקוד הלאה, להמשיך הלאה ולהמשיך בכל מה שיש לנו.

סטנטון ואז ממקדת את המצלמה בעצמה ומודה לכולם על הכוונון. היא משתפת שהנושא היה מקרי, וכי הרקדנים התמודדו עם התרחשות הסיכוי של חום היום בו הרקדנים התמודד בגבורה . מעניין אם תפיסת העבודה הייתה שונה אם הייתה משתפת את הנושא הזה בהתחלה. אני חושב שהניסיון שלי בעבודה היה כנראה יותר אינטלקטואלי ופחות קרביים. אני בהחלט מעדיף את האחרון כשמדובר באמנות.

בסך הכל הגעתי משם התרשמתי להפליא מהסינכרוניות של הרקדנים, מהגמישות ומהסיבולת. אני גם זז לנוע, לפעול וללחוץ קדימה לא משנה כמה האתגרים העומדים בפנינו הם עצומים. לפחות אנו מתמודדים איתם יחד. אנו יכולים להפנות לנקודת מבט חיובית יותר ולהתקדם יחד.

מאת קתרין בולנד מ דאנס מודיע.

מומלץ עבורך

• האם COVID הורג את האמנויות? חלק א ': חברות מתפתחות
• Stagestep משיקה סטודיו חד פעמי עבור הסטודיו שלך
• Kaatsbaan מתכונן לפסטיבל האביב המכונן